|
כל כך רוצה לצרוח
לצרוח את הריקנות שבי החוצה
|
געגוע בקו המתאר
מתחיל בקצות הבהונות
עולה לאורך הרגליים
מטפס עליי מבחוץ
עוטף אותי
וגם כובל
|
כמיהה לתהום
לנפילה, להתרסקות
להבנה שאחריה
|
לעיתים אני עוד שבה אליהן
שולה אותן, דקה אחר דקה
ונושפת בעדינות את האבק החוצה
|
את נסחפת בזרם שלא את בחרת
את נסחפת כשבעצם את רוצה לצוף
|
לאן נעלמה הילדה? היא נאבדה לה בין הדקות, שנערמו זו על גבי זו
ונהיו לשעות, לימים, לשבועות, לחודשים ולשנים. היא חבויה לה
במקום בו אין לזמן משמעות, היא חבויה בזכרונות שצפים ועולים כך
סתם, משום מקום, לפתע פתאום.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
-אמא, איפה
אוכלים כלבים?
-בתאילנד,בני.
-ובישראל, אמא,
גם בישראל
אוכלים כלבים?
-כן, בני.
-מי, אמא, מי
אוכל כלבים
בישראל?
-התאילנדים,
בני.
-אהה.
תורגם
מתאילנדית. |
|
