|
אבא מבקש,
כתבי משהו על יופיים של חיים,
על ציוץ ציפורים,
מאבא הסתרתי,
והוא לא אמור לדעת על עצב.
|
אבי,
עיניך עייפות,
שתיקותיך כואבות,
פנים סדוקות
משקפות,
לב מבולבל,
מצוקות
|
אתה לא מרגיש,
אך אתה נושם אותו,
בכל שנייה.
אתה לוגם את האוויר,
ולא מגיע לרוויה.
|
שוב אני בך נוגעת,
כמעט ומשתגעת,
|
טריקת דלתות,
דלתות אהבה?
דלתות האמת?
|
אמור לי אבא,
לאן אתה דוחף אותי?
מה שווה את זה?
ומה אתה מייחל שאשיג?
|
בימים של משחקי קלאס וגומי,
לא ידעתי דבר.
אז איך אוכל להאשים את עצמי?
|
משאית שוקלת טונות,
היום גם אני,
נושאת משקל עבר,
ורצינות יתר הווה,
|
אני מייללת שמה שהיה לא ישוב עוד,
ואתה נובח על יופיים של חיים,
על כסף, על לימודים,
טוען הכל בסדר.
|
לעיתים תהומך בולע אותי,
נסתרת שם,
בדממה.
|
בין אותם האנשים
הזרים הללו,
שרק רוצים ללגום אותי
|
החיוך שלו כמו מעיין מכניס אותי
אל חלום שכבר חלמתי
והצבעים שמקיפים אותי
הם רק שחור לבן
|
עיניי מאחורי גבך דומעות,
אחיזה רפויה,
ורק מנורות הרחוב מבינות
|
השתקת הרעב העצמי,
זריקת האחר,
נטישה אחר מיצוי,
תאוות אנוכיות,
|
אולי הכי עצוב זה לראות ילד מתבגר,
אותו ילד שראית לו בעיניים ניצוץ כזה עצום,
וחיוך כל כך גדול על הפנים תמיד,
חוכמה תהומית,
|
בעינייך הים,
הירוק בשדות,
בעינייך עולם ומלואו.
|
מצחיק כי אם לא הייתי אני זו שמספרת,
הייתי בטוחה שאני סתם משקרת,
קשה להאמין,
|
כשאין לאן לברוח,
ואל מי,
אז -
אני נתקלת בעצמי.
|
צלחת ריקה מכל תוכן,
ויש המלקקים אותה,
עד הטיפה האחרונה,
של כלום.
|
ושלוף מהמציאות של הריקים,
ושל ההתלוננות שלך,
שאני כל כך מתעבת,
כלל לא ידעתי שקיים,
מה שאני כל כך מחפשת,
|
אתה קובע תאריך
בלי הקדמה של שום תדריך
כי מה אתה צריך
אתה אדון לעצמך
|
מתחבטת בין דרמות,
מציאות, שקרים, דמיון,
רוצה ולא רוצה אותך,
בין הסדינים,
|
מילותייך כחרבות אש בוערת בליבי,
חותכות שורפות,
תאי זכרונות מתוקים.
|
מצטערת שהאמת שלי,
שורפת אותך
ושגם דמעות של עצב,
לא מצליחות לכבות,
|
מציאות שלא יודעת אחרת,
רק אש,
ואבדון,
והיא כה חזקה,.
|
נשארתי שם,
בין שתיקה לזעקה,
אובדת,
מתקשה להבדיל,
מתקשה לעכל,
|
דחפת אותי אל הים,
ושחיתי,
לא הבטתי לאחור.
|
המיטה נראית כה רחוקה,
משום ששוב אני לו מחכה,
|
חדות העין מקשה,
נמשכת טובעת לתחושה,
ושוב המבט שלך נותן לי בום למציאות,
|
בין יערות,
וניסים של טבע,
בין שתיקה,
וחשיכה מהפנטת,
היא זוהרת,
וטוב ליבה מקרין סביבה אור
|
פנים נקיות
מהבעות שקריות,
מסימנים של מכות,
נקיות ממילים,
מרוחות בשתיקות.
|
ידיי קפואות,
מחפשות את גופך,
להפשיר תחתיו,
אך אכזבה,
גופך גם הוא קפוא
|
"הצילו", זועקת ילדה,
שמים הקשיבו,
הצילו!
|
שמים אותו בחוץ,
שייראה עולם,
שיחשוב שהוא חי,
|
שיר לאחות הקסם,
בעלת הלב הטהור,
הזוהר בשחור.
|
כל השקיעות התאחדו,
רגש שכזה,
חזק מכל פקחון,
חזק מכל שכרון,
|
סדינים לבנים,
ביקשתי,
בלי כתמים,
לבנים,
טהורים,
|
זאת אהבה,
זאת קנאה,
אלו טראומות,
בושה,
חוסר ביטחון.
רגישות יתר,
ובכלל,
|
ובחושך רואה את הסיוט שלי,
סותם לי את הפה, ומשאיר אותי חסרת אונים,
הוא נכנס דרך החלון,
כל פעם, מאותו החלון.
|
אל הארכיון האישי (36 יצירות מאורכבות)
|
|
אם אלוהים חושב
שזה מצחיק, אני
כבר מעדיף להיות
אתאיסט. ואם אני
כבר חושב להיות
אתאיסט, אז
לפחות שיביאו
כמה כוסיות
בלונדיניות. |
|
