[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אופק חיים

אל היצירות בבמה האהובות על אופק חייםאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אופק חיים

לרשימת יצירות השירה החדשות
אבא מבקש,
כתבי משהו על יופיים של חיים,
על ציוץ ציפורים,
מאבא הסתרתי,
והוא לא אמור לדעת על עצב.

אבי,
עיניך עייפות,
שתיקותיך כואבות,
פנים סדוקות
משקפות,
לב מבולבל,
מצוקות

אתה לא מרגיש,
אך אתה נושם אותו,
בכל שנייה.
אתה לוגם את האוויר,
ולא מגיע לרוויה.

שוב אני בך נוגעת,
כמעט ומשתגעת,

טריקת דלתות,
דלתות אהבה?
דלתות האמת?

אמור לי אבא,
לאן אתה דוחף אותי?
מה שווה את זה?
ומה אתה מייחל שאשיג?

גורל
בימים של משחקי קלאס וגומי,
לא ידעתי דבר.
אז איך אוכל להאשים את עצמי?

משאית שוקלת טונות,
היום גם אני,
נושאת משקל עבר,
ורצינות יתר הווה,

אני מייללת שמה שהיה לא ישוב עוד,
ואתה נובח על יופיים של חיים,
על כסף, על לימודים,
טוען הכל בסדר.

לעיתים תהומך בולע אותי,
נסתרת שם,
בדממה.

בין אותם האנשים
הזרים הללו,
שרק רוצים ללגום אותי

החיוך שלו כמו מעיין מכניס אותי
אל חלום שכבר חלמתי
והצבעים שמקיפים אותי
הם רק שחור לבן

עיניי מאחורי גבך דומעות,
אחיזה רפויה,
ורק מנורות הרחוב מבינות

השתקת הרעב העצמי,
זריקת האחר,
נטישה אחר מיצוי,
תאוות אנוכיות,

אולי הכי עצוב זה לראות ילד מתבגר,
אותו ילד שראית לו בעיניים ניצוץ כזה עצום,
וחיוך כל כך גדול על הפנים תמיד,
חוכמה תהומית,

בעינייך הים,
הירוק בשדות,
בעינייך עולם ומלואו.

מצחיק כי אם לא הייתי אני זו שמספרת,
הייתי בטוחה שאני סתם משקרת,
קשה להאמין,

כשאין לאן לברוח,
ואל מי,
אז -
אני נתקלת בעצמי.

צלחת ריקה מכל תוכן,
ויש המלקקים אותה,
עד הטיפה האחרונה,
של כלום.

ושלוף מהמציאות של הריקים,
ושל ההתלוננות שלך,
שאני כל כך מתעבת,
כלל לא ידעתי שקיים,
מה שאני כל כך מחפשת,

אתה קובע תאריך
בלי הקדמה של שום תדריך
כי מה אתה צריך
אתה אדון לעצמך

מתחבטת בין דרמות,
מציאות, שקרים, דמיון,
רוצה ולא רוצה אותך,
בין הסדינים,

מילותייך כחרבות אש בוערת בליבי,
חותכות שורפות,
תאי זכרונות מתוקים.

אכזבה
מצטערת שהאמת שלי,
שורפת אותך
ושגם דמעות של עצב,
לא מצליחות לכבות,

מציאות שלא יודעת אחרת,
רק אש,
ואבדון,
והיא כה חזקה,.

משחקי ילדות,
סילפו נפשי,

נשארתי שם,
בין שתיקה לזעקה,
אובדת,
מתקשה להבדיל,
מתקשה לעכל,

דחפת אותי אל הים,
ושחיתי,
לא הבטתי לאחור.

המיטה נראית כה רחוקה,
משום ששוב אני לו מחכה,

חדות העין מקשה,
נמשכת טובעת לתחושה,
ושוב המבט שלך נותן לי בום למציאות,

בדידות
בין יערות,
וניסים של טבע,
בין שתיקה,
וחשיכה מהפנטת,
היא זוהרת,
וטוב ליבה מקרין סביבה אור

תחושתי
פנים נקיות
מהבעות שקריות,
מסימנים של מכות,

נקיות ממילים,
מרוחות בשתיקות.

רומנטיקה
ידיי קפואות,
מחפשות את גופך,
להפשיר תחתיו,
אך אכזבה,
גופך גם הוא קפוא

"הצילו", זועקת ילדה,
שמים הקשיבו,
הצילו!

שמים אותו בחוץ,
שייראה עולם,
שיחשוב שהוא חי,

שיר לאחות הקסם,
בעלת הלב הטהור,
הזוהר בשחור.

כל השקיעות התאחדו,
רגש שכזה,
חזק מכל פקחון,
חזק מכל שכרון,

סדינים לבנים,
ביקשתי,
בלי כתמים,
לבנים,
טהורים,

זאת אהבה,
זאת קנאה,
אלו טראומות,
בושה,
חוסר ביטחון.

רגישות יתר,
ובכלל,


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ובחושך רואה את הסיוט שלי,
סותם לי את הפה, ומשאיר אותי חסרת אונים,
הוא נכנס דרך החלון,
כל פעם, מאותו החלון.




אל הארכיון האישי (36 יצירות מאורכבות)
פסנתר אפשר
להפיל,
אבל הפיל נשאר
שווה-נפש.



משורר הזן
מתפעל מדבקותו
של הפיל בדרך
הבודהידרמה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 30625. בבמה מאז 25/1/04 15:56

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאופק חיים
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה