[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
רוניטה בוניטה


אל היוצרים המוערכים על ידי אופק דביר

לרשימת יצירות השירה החדשות
דיאלוג
כשעיינת בקולי
ואני החרשתי
טבעת בי

ארוטי
מתי אסתופף בחיקך, תצטנף בגופי,
אנעל בביתך,
תפרוץ את דלתי

הגות
אני מוגזמת ממך

ומאוחרת.

דמי צעקני משלך,

גם השתיקות שלי.



המסה הסגולית של עצבי,

מאשרת את כח הכבידה

כשמחותייך הצרודות,

מייקרות את מהירות הקול.

אשד צנינים רצע את ילקוט הכזבים
אמתחת חמצן נותצה בלהב מילים

את רזי נשמתך אין ישות
ששומעת,
מלופפת ערגה,
כיסופים,
בשר מבשרך,
את זה את יודעת,
נשמט ממיטת החיים

מדעני המלחמות מדעי המדינות שודדי החלומות
יוצרי העלבונות מודדי השונה בוני הרובוטיקה של הדומה
עובדי הקלפים עובדי העבדים עובדי האלילים של השעון המשומן הזמן
המדומיין

תחושתי
כלי הרגש משתרכים נבוכים
צינורות האינטימיות תועים בדרכים
משק הקרבה מסמיק מיוזע
כבשר מעורטל הנחשף למגע

ביקורת
מתחככת בברנש נגוע,
זה שנדבק במחלת ההמון,
זילות ערכים,
מעשים אין מדוע,
מאביסות את בהמת הריבון.

כמיהה
דייק עמי באהבה,

יסד אותי,

משכול בדוי,

סרק בי,

דמיונות ממוטטים.

נוסטלגיה
משננת את תווי פנייך, לחלום אותך בלילותי.
שואפת את ניחוח גופך, לנשום אותך כשתתרחקי.
צופה בגאיות ליבך המתכווצים לאות חיים, מונה כל פעימה שמידפקת.

תחושתי
הקירות מפהקים

מהנשימות המתקוטטות שלנו,

בחדר המותש מנוכחותנו השורטת.

מצב
נמצאתי לאחרונה משוטטת ברחוב האני אחד

הלכתי לעולמי, תיכף אשוב

אינטרוספקטיבי
אבודה ודואבת,
אסורה והורסת,
עצובה ובצועה,
עגומה אך גומעת.
עגונה ונוגעת.

בשרי משתבר,
מתחשל מתלחש
מהולל ואומלל
מאוכל מקולל

ארוטי
לטפי אותי תשוקה בשתיקתך העטופה.
שלפי את אישוני הלילה, הכבושות בשתי עינייך
פרטי עליי את נעימת אהבתך,
חייכי אליי כאילו אני לחייך,
צרבי אותי במרקם גופך קורא הדרור לתשוקותיי.
קלפי כל נקבובית בושה אשר חוסמת את סכר דמעותיי

ייסורים
שבוע שעבר איבדתי את צלם האנוש שלי.
טבעתי ולא היה מי שיציל אותי מעמק הדחי.
אחוזי המליחות עוררו סימני דאגה סוף עונת הרחצה וכל הדגים
מתים.

ארספואטיקה
מיתרי החמצה מנגנים נעימתם,
לוחשים אין הרף פזמונם הנשנה.
זעקי המנון יהבך עד חרקי את שינייך
אין תווים לא נכונים, בראשיתך בראת את החיים.

וידוי
תחפושות הפתיחות שעטיתי על קולבי הרגש שבי קרסו תחת נטל
המרמה.
קול קורא לילדות, תמימותך שאבדה לה בדרך. כמהה ועורגת כאם
לילדה, כבת אנוש לפרי בטנה, אני אלייך מסתורי הצנע והתום.

הגיגי האמרות, הדהודי ענבלייך,
האם ינקו זה מכבר עטיניה של נפש.
תורתך משנתך, ספוגים פעמייך,
האם היטו שעריהם אל פיזוזי נשמתך.

ארוטי
הפשילי כל שביב היגיון בך,
התפלשי בשדה התשוקה,
שאפי את מתיקות הרטט.

וידוי
ויש בי את העוז להרפות
ותן לי את הכוח להתרופף
הלוואי ואחלש
ועיסתי תתאבק

כמיהה
צמיג אהבה מנוקר ופצוע
קליע שטמה ניקב את התם
כולד התאב לגמוע החלד
אך פלג נוזלים מתובל חימצן את הילד

בלדה
בת קול עילגת
נשנקת בזפק הניחר
לפד מרה שחורה אורב באישונה של אשמורת
ענבלי שרטונות נושקים לצרימה

שכול
זעקתך משתיקה אותי,
קרבתך משתקת
נעימת חייך צרובה באישוניי
חסרונך הלחין פזמון דומם.

אינטרוספקטיבי
מגע אפלטוני מנוכר אך מוכר
הסתופף במכמורת חסדייך,
עוברך מתגנב למפתן חמוקייך
ספון ברחמך, זקוק לרחמייך


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
התבגרות
איוושת שינויי הנפש צורמות לך
חזיונות סטיית מטמוני הרגש צורבות את אישונייך
רקבונה של התמימות מרה לך
צחנת ההתבגרות הצרה את משאבת החיים




משפט אחרון לפני
המוות: "זהו,
גמרתי"


תרומה לבמה





יוצר מס' 54184. בבמה מאז 25/7/05 11:49

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאופק דביר
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה