|
אמרתי, "בוא נצא לסרט". המבט שלי לא היה מרוכז בו. לא הצלחתי
להביט לו בעינים. היה קשה. הם ירוקות. אתם מבינים? עמדתי שם
מולו, בוהה בהשתקפות של התיאטרון על חלון המכונית.
|
הוא כל כך מושלם, אתם לא יודעים כמה. הוא כליל השלימות.
|
ממעיטים בערכן,
הן פוגעות בכולם.
הם כמו חרבות,
|
|
|
כולם יודעים את
אותה האמת.
חיינו מורכבים
מהצורה בה אנחנו
בוחרים לסלף
אותה.
וודי
אלן |
|
