| 
    
    
	
      
 
   ירון 
 
   
 
 
 "..וכשצללים יכסו את האדמה 
      תשמח, 
     לפחות על שובה של האמת 
         על החופש לבחור בשנית..."  
 |  
 הדרך בה הלכנו 
עודנה פוסעת את צעדיי 
את בהילוך מרושל 
ואני ממלא את עקבותייך  
 |  
 תהום על פניו 
ורוחם עוד איתו 
רק זיכרונות ואבק 
ואחריתם מי יבוא?  
 |  
 פנים מתערטלות בחשיכה 
נצרבות כפצע המגליד 
נותרת דממה  
 |  
 מבותרת ומוטלת בגפה 
ונפץ מילות התקווה 
כעלה נידף הנישא ברוחות הצפון 
מילותיו אבודות  
 |  
 שיגרת מעשה נשגב 
כריבוע שלם 
גבולותיו מנוסחים לפרטים 
בתלכיד הטבלה המחזורית  
 |  
 הילדים נותרו ברכב 
ואנו איננו עימם עוד, 
לבד הם מפסיעים בין הבטחותינו הסתומות  
 |  
 עין רדפה עין 
מיתר שכח עצמו, נותר. 
ידיי המיותמות 
ואישון לבין עפעפייך הזדחל.  
 |  
 עין רודפת עין 
מיתר שוכח עצמו, נותר. 
יד מיותמה, 
אישון לבין ריסים מזדחל  
 |  
 נושרים 
אנשים חרוכים 
כעלי העצים 
וכוחם כה דל לקצב החיים  
 |  
 "....הצללית הנרעדת תמורק 
       על פני שולחן ערוך 
        תוגש שירה רחוצה...."  
 |  
 ...ןשקעה לה התמימות  
      ופניה יפות התואר התמוססו באוויר הצח 
            וגל אחר גל של פיכחון דהר לעבר החוף  
              מכתים את סלעיו 
                      שוצף אותם בקיסמו הלבן...  
 |  
 כאב הפרידה נישא למולו, 
              ניבט 
              מתוך ראשים ערופים, 
              אט אט,  
 |  
 על ערש דווי  
דברי תוכחה כמפעל חיים, 
שמלת כלולות לבנה 
בקוביות מזל 
מספרים עוקבים  
 |  
 ראשית הוא לכל יום: 
בוסריותה של האימה, 
חרדה בראש חוצות  
אות ולאחריה תבנית  
 |  
 יש אמת  
והיא כבר חלפה 
תמונות יש בתוכה  
היא עוד אינה  
 |  
 ובחנתי את אשר ראיתי 
     והוא שהיה שם  
            אינו רואה כמותי 
             אדום וירוק טרי כצבע השמיים...  
 |  
 החלטות מוכתמות, 
ביגון ובתפילה, 
הזהות על כלונסאות דקים נשענת, 
על שירי אהבה  
 |  
 מעדיפים את גופות החיילים. 
בתקיפות הם כורכים שמיכות רכות מעל פנים נחושות 
חלומות שלא יהיו 
ותקוות מנופצות. 
הם כבר לא יסתערו אל בין חמוקי האויב.  
 |  
 "לחפצים שלא חלקו את הווייתם עימך, 
לימים שלא אחזת בידך הקמוצה 
לפנים שלא תכיר. 
לכל מתגעגע אני, 
הכול."  
 |  
 קולנוע זה קשה. 
ציפייה,  
מסך עולה, 
רעש הבד הנכנע  
 |  
 תחנות עזובות, מדממות, מפולחות, 
כשאון שמחת הבודדים, 
הנושאים את בת צחוקם,  
בשרותים ציבוריים.  
 |  
 מבטים מוכרים  
בפינת הרחובות המצטלבת 
אדם מחבר משמעות 
ותריסים מוגפים 
אין אחרת  
 |  
 ..."האופק אין לו סוף הם לוחשים" 
           מתכסים בשמיכותיהם הרכות 
                הרי חום ניתן למצוא גם לבד  
 |  
 פנייך זכות המבע מישירות אהבה רכה, 
חסרת פשרות, מזמינה. 
את קפואה באושרך הרחב 
וידייך פרושות 
אל קרני שמש המזדככות סביבך..."  
 |  
 
 
  
 
 |    
   
        
          | 
                
 יש לי! 
יש לי! 
יש לי! 
 
אה.....בעצם אין 
לי.. 
 
 
מבולבלת  | 
         
       
  
 
 
	  
      
  
 
 
  |