|
עודד ז. לאון (זהירות היא שמי האמצעי), נולד בטעות
בשנת 1976. מאז ועד היום שלח רבבות שירים וסיפורים
קצרים למסע מפרך במרחבי מערכת הביוב של מדינת ישראל,
לאחר שלא נימצא מקום אחר לפרסם ולשמר אותם. מאות.
עשרות, בסדר?!
למר חגי שחר, שהיה כאמור מומחה (שלוש שנות לימוד במוסד יוקרתי
בלונדון, עשרים שנה במקצוע ואין-ספור פרסומים), סיפרו הקווים
סיפור אחר והוא החל לקרוא את החיבור בעיון ובחששות שהלכו
והתגברו.
|
הוא קלט על מה הילד מדבר ישר כשהוא סיפר על המורה והמנהלת. הם
חושדים שהילד מקבל מכות בבית. הזונות! איזה חוצפה! שלחו אותו
לאיזה פסיכולוגית או עובדת רווחה או משהו בלי להגיד כלום
להורים, חארות!
|
כמה זמן עבר מאז ראיתי שמיים? אינני יודע. נדמה כאילו חיי
התחילו במקום המוזר הזה ונראה כי כאן יסתיימו.
|
אחרי שהזלתי דמעה רוחנית על גורל אשתי והמאהבת, התחלתי לתת את
דעתי למתרחש סביבי, וכבר בשניות הראשונות עלתה בי תהיה. איך
ייתכן שכל כך הרבה אנשים שחזרו נתנו דיווחים כה אמינים על
החוויה, ואף אחד מהם לא טרח להזכיר את המסוע.
|
באותו ערב, לאחר שסיפר לעולם על תגליתו הנוראה, נכנס הפרופ'
יריב קדם אל ביתו, ניתק את הטלפון בעודו מצלצל, צנח על מיטתו
לבוש בחליפה, וישן.
|
הולך לבד בחושך,
מיליוני כוכבים מאירים
מחממים זה את זה ומתלטפים
|
בלילה חשוך נטול לבנה, אמצע חודש אפריל
טובעת באמצע אוקיאנוס ספינה וסיפורינו מתחיל.
|
אבא'לה מעשן, אין לו מאפרה
לאמא יש גיגית וזה מפחיד נורא
|
חפץ אני לעזור לך, כעזרת אח גדול לאחיו הצעיר. מה תאמר אם
תידרש בדבר קיומו של היושב במרומים? כיצד תשיב?
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
החיים הם
כמו...
סלוגן,
מתחילים
ממשיכים
ואז נגמרים!
ד"ר מישה רוזנר,
בונה מצבות עם
צג סלוגנים
מיוחד נגד גשם
ועם מעמד לנר
זיכרון עכשיו
בחניות האופנה! |
|
