|
עודד....
סטודנט במסלול המהיר לדוקטורט באוניברסיטה של החיים
שרד בהצלחה את הקורסי המבוא בהתבגרות, תיכון וצבא.
עבר כך בקושי את מסלול הקבע,
והצטיין בסמינר הטיולים בדרום אמריקה.
כיום מדשדש בקורסים שונים במדעי המדינה והיסטוריה,
ובזמנו הפנוי, כותב, מנגן ומצלם.
המצבה הלבנה התרוממה וחשפה גרם מדרגות מואר וחמים. גשם חדר מעט
פנימה והרטיב את אבא, שעמד לו בראש הגרם, מחייך ומזמין אותי
להיכנס.
זינקתי עליו בחיבוקים. שנה וחצי עברו מאז והוא נפטר.
|
שניים וחצי צעדים ואתה לוקח שאיפה ארוכה ומריח את אויר החופש,
הרוח מנשבת על צמרת עץ השיטה - כאילו מסכימה עם כל מחשיבותך,
פרס תועה גם הוא מצטרף לאווירת החופש והשלווה, לחיצה על מתג
הכיבוי של מכשיר הקשר משלימה את התמונה
|
...דריכה של הנשק ואתה ושותפך לסיור רצים לכיוון. הסיגריה
החצי-דלוקה נרמסת מתחת לסוליות המאובקות ואתם שם. האצבע לוחצת
על ההדק כאילו מעצמה והמחבל ההוא נופל נאבק בדם הפורץ לו מבית
החזה ומכתים את הכאפייה שלו באדום ארגמן...
|
איבדתי ילדה - ספק ילדה
שם בצ'ילה הרחוקה
|
המציאות היכתה בי כמו חלום
כאשר פסעתי אל מחוץ לסילון
מבט בשוטר צ'יליאני חמוש
הכתפתי תרמיל
ויצאתי אל החוץ
|
עומד בפתחת הרפתקאה חדשה
אינני יודע עוד מה יהיה בסופה
מביט לרגלי ושם מוצא שברים
שברים של אותן הרפתקאות נושנות
|
ובחלומי
אני פוסע במחוזות זכרוני
טועם ודוגם טעמים אהובים
הולך בלא פחד אל תוך ליבי
במצוד מתמיד אחר אנשים
|
יושב במשמרת עם עט ונייר
ומנסה לנתב המחשבות
רוצה לכתוב שיר או סיפור
אך המחשבות אינן יוצאות
|
מחפש את עצמי,
אולי לא אפשר?
|
זוכר את טעם הנשיקה הראשונה,
כזו עם הרבה לשון ושיניים,
זוכר גם את הסיגריה הראשונה,
זו שהשאירה אותי בלי אוויר לנשימה.
|
סף העייפות עבר
סף הרעב נשבר
פוסע ברחובות עיר דוממת
ריח של גשם טרי באוויר...
|
עומד לבדי אל מול הסדר הקיומי
מנסה למצוא את מקומי במעגל החיים
לתרום לחברה, לתרום לעצמך
אך ממאן למצוא התשובה
|
על שפת אגם יושב לו אדם
יושב וחושב על מר גורלו
על שפתו של אגם מטיל האדם
חלוקים חלקים, הפנים עצובות
|
רוצה לחבקך אך את בשלך
רוצה לנשקך ואת בשלך
רוצה שוב להיות איתך
רוצה להרגיש שוב רצוי, קרוב, אהוב ונחשק
|
אני חסר בית ושיוך, נודד בדרכים וחי את הרגע.
כמו צב הסוחב את ביתו על גבי.
אני ידידי, אזרח העולם!
|
רגע אתה נוסע באוטובוס מקרטע בדרך לא דרך,
מביט בנופים עוצרי נשימה שאותם רק חלמת לראות,
ובאחר אתה נוהג בג'יפ בדרכי העפר של הנגב הצהלי.
|
אני הולך בשביל עפר מאובק ומסביבי גבעות מוריקות, הרים מושלגים
ולגונות, ספק כחולות ספק ירוקות.
מאמץ השרירים אינו עוזב אותי, כמו גם כבדות הנשימה וחוסר החמצן
בגבהים.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
