|
ככה זה להיות אחד כמוני
שרואה את הדברים אחרת מכולם
לפעמים אתה רוצה שעוד אנשים
יוכלו לראות דרך העיניים שלך
בוקר טוב, ברוך הבא למציאות
כאן משלמים על כל טעות
בדיוק בבוקר הזה נגמרת הילדות
והנה מתחיל היום, היום הארןך בחייך
|
בך לא נוגע, רק מלים זורמות
מנגינה מתנגנת, מנעימה לבבות
החדר שקט, מלבד קולותינו
|
עומדים מולי החיים כמו שהם,
גם היא עומדת מולי ולא מבינה
|
לחלומות שלה יש מטרה
ולתקוות שלה יש כוונה אמיתית
|
זה קורה לי בעיקר כשאני חושב עלייך
זה קורה לי כשאני מביט אל תןך עינייך
|
תתכונן כי זה מגיע, קרן שמש צהובה
תיזהר לא למצמץ כי אז כבר לא תראה אותה
|
עומדת כה שלווה, מביטה אל השקיעה
|
ומי אמר שמעונן היום, כי ככה את החלטת
ומי אמר שאין יותר טוב כי את בוחרת לא לראות
|
מלאך בשחור על סף ביתך אבל את לא מרגישה
שחור מכף רגל ועד ראש אבל את לא רואה
|
השעון מצלצל על הקיר שממול
והחדר אפוף עשן
אזני המומות מאלפי צעקות,
אנשים שסובלים בעולם כה אכזר
|
התגלי לי איך ומה עשית שגרר אותי אחרייך?
ומה יש בעיניים האלה שאין באחרות?
מסומם ללא תחושה, בלא אוויר לנשימה
ואת מולי עוד מדברת כאילו כל זה לא קרה
|
אני תמיד הולך קדימה לא יודע מה יהיה
תמיר הולך בשביל שלי וכלום לא משנה
אך מה יהיה כשייגמר הזמן
האם לפגוש אותו אהיה מוכן?
|
תגלי לי מאיפה אני מכיר אותך
כי התחלתי לשכוח
איזה חלק בי היה שלך
כי כבר בא לי לברוח
|
וכמה שזה מתקרב, ככה זה יותר רחוק
וכמה שאני רוצה, הפחד רק יותר עמוק
|
ישבתי לבדי בשעת בין ערביים
הבטתי קדימה והגורל הביט לי בעיניים
ולא רציתי להיות שם, לא רציתי לדעת
לא רציתי לשמוע את הקול, בנפשי עמוק לגעת
|
תשוקה זה לא אושר
תשוקה היא מלחמה
|
|
|
טוב, תשמעו, לא
ממש מזיז לי אם
האינתיפדה תמשיך
עוד חמש עשרה
שנה וישלחו את
כולכם לעשות
תשעים יום
מילואים בעזה,
אני עתודאי
ובצבא יהיה לי
משרד, מזכירה
וקפה. |
|
