היא לא ילידת הארץ, ואלו ניסיונותיה הראשונים
בכתיבה.
לפי גילה כבר קשה לכנותה נערה.
על כך שהיא בהפרעה יעידו חלק ממכריה הקרובים.
חלקם יגבו את טיעונם בכך שהיא עדיין מחזיקה באידאלים
מימי נעוריה, אחרים יטענו כך בגלל מצבי הרוח שלה. כך
או אחרת היא לא חולקת עליהם.
היא חוששת שפירסום יצירותיה יכול להתפרש כיהירות.
(מדוע שתצפה ממישהו לקרוא אותן?)
היא אוהבת מילה כתובה, ואולי אף יותר מכך מחוברת
למוזיקה.

אובדנות פואטית היא בוכה, משוררת על מגדלי כנסיות, זועקת לעזרה בשפה פיוטית, אישה-נערה טובעת. התצילו?

עולמות מיכל אוהבת מוזיקה, בעצם, יותר נכון לומר שהיא לא יכולה לחיות בלעדיה. זה לא שהיא יצירתית או משהו, המוסיקה מהווה עבורה תחליף לחוסר היצירתיות שממנו היא סובלת. היא שומעת לרוב דברים כאלו שמביעים את מה שהיא הייתה כותבת לו נתברכה בקצת יותר כישרון. ככה יוצא שלכל פ

אמצע נובמבר אמצע נובמבר. במקום בו היא נולדה וגדלה בתקופה הזו ניתן כבר לראות את השלג הראשון, אבל כאן בישראל עדין חמים. היא אוהבת שלגים. כילדה בילתה שעות על גבי שעות צמודה לזגוגית החלון בלילות, צופה בפירורים הלבנים שיורדים ארצה במעין ריקוד מהפנט. ברגעים האלו השתוקקה לב