|
אוזניי צורחות מרעש ההמון
עיניי בורחות מן האנשים המביטים סביבי
|
לא רגועה,
מחכה שהמחר יגיע,
מחכה לפגוש אותך,
להקריא לך מכתב שכתבתי לך:
|
שתדעי לך שהתרסקתי ביום שהלכת,
אני חולם עלייך כל לילה ומקווה שאולי יום אחד אולי תסלחי לי.
|
כולי מבוהל,
רוצה להישאר בחיים,
רץ ולא יודע לאן,
רק בורח ובורח
מפחד להיות הטרף שלך.
|
סתם כולם אומרים שאני לא בסדר, גם כשאני בסדר,
הם אומרים שאני צריכה להתעשת, להיות רצינית ואחראית,
שאני צריכה להתבגר.
|
|
|
היה לי דוד -
ניצול שואה -
שהצליח לצאת
ממלחמת יום
כיפור, אנטבה
ושל"ג בלי פגע,
הגיע לבוסטון,
נחטף עם כולם
אבל צנח מהמטוס
בול על בניין
מספר 7.
ברגע שהוא
התעורר, חשך
עליו עולמו.
פראייר.
אד המתאבד |
|
