|
במקום להתקשר אני מכניסה את השמיכה בין הרגליים, מתכווצת,
מתמתחת, ומנסה להירגע, או לבכות, או שניהם, בסדר הפוך. מריחה
את עצמי, טועמת ומלקקת את האצבע.
|
הטלוויזיה משדרת את ה"זבל" הברזילאי, כרגע זה אומר קומדיה
בקולי קולות, וזה כמובן, יחד עם פרסומות ה- CD'S החדשים שיצאו
לאחר הקרנבל, נכנס לנו לתוך החלומות.
אבל לא, לא חלומות רטובים על קרנבל אני חולמת.
|
והיה שי. מיתוס קדמון. פגישתנו החלה בדיון. נושא הדיון: "האם
בגידה שבמחשבה, בגידה היא?" כמעט בנאלי, בהתחשב בגיל (18),
במקום (בסיס צבאי), בזמן (שישי בערב) ובמצב (שני זוגות עיניים
בהפנוט הדדי; זוג עיניים אחד אמור היה להסתכל כך בעיני בן
הזוג, המחכה בבית)
|
כף יד גמישה, רכה, מושטת לקבל מגע
ולתת מעט אינטימיות
שהופכת לתנועה
|
אומר -
מה ההבדל
בין אפרטהייט
ליודן-ריין?
|
אך בשוכבי ובקומי הנני
עולה ויורדת בסולם הדקורום
|
שוכבת על מיטת בית חולים
צופה בדמי המנוקז
בשרשרת צינוריות מפותלת
|
בפנים
שטופות דמעות
וזיעה וזרע
|
אני מוציאה לשון ללקק
[בונבוניירה של טעמים]
|
ובאו השכנים ועזרו
להוציא ספה שנקנתה בטרם
ההתקוממות
בשוק שכבר נהרס מתחת הדחפורים
|
|
|
רבים שואלים
אותי, רוצה לק?
ואני עונה,
איכס, יש בזה
חיידקים.
אפרוח ורוד. |
|
