|
הוא נגדע אני מניח...
תיאורים גרנדיוזיים הרי לא יועילו כאן... אני מדבר על משהו
בלתי נתפס... או שאולי הוא נתפס מדי.
זה לא דאוס אקס מאכינה, תסלחו לי, זו פארסה.
|
הם זהרו... עשויים מאור, בתוך עולמם הבינארי, מחוברים
באלקטרודות לדמעות עתידיות על גרף, בעל צורה פשוטה ובלתי
מזיקה... שנפצה באופן אבסולוטי ווכואב כל חוק פיזיקלי שאי פעם
הומצא.
|
הרכבת אל עיר החלומות מעלה עשן שחור,
האיש על הירח השאיר אחריו רק גלולות...
אבקת השינה נמהלה במורפיום
|
אבקת השינה נמהלה במורפיום...
|
Upon erased horizon
brooks of crimson & emerald
claims reflections by eclipsed sighs
of lost mentality & forsaken domain
|
אבק הכוכבים
נושק לימת סרניטטיס,
|
איזון קר,
מטיל מום בתודעה עיוורת.
|
ראי מנותץ,
גן ורדים,
שמיים ניבטים דרך גג רעוע.
|
היכן שצעקותיי,
נמהלות בחלום...
ושריקת הרוח,
אופפת צחוק...
|
מיין חרונה שתו
ומיין חרונה נפלו.
|
גלי שתיקה נורים ממקום בו התודעה כבר לא תשנה,
רק כדי להתנפץ על גבי מסך של חושך מסנוור.
|
אור הכוכבים שולח גלים של כאב בין קיום לכמיהה.
|
ערפיליו של בוקר בתולי מסתעפים כביכורי גפני הקיץ,
מסווים את התודעה לגבי גורל שנקבע.
|
אחרי קצת זמן...
השעות האלו אינן מבושמות בניחוחות מתוקים
|
דממת עידנים
מועלה באוב
בנשימה חרישית
צלולה.
|
מה שונה לילה זה מאחר?
או גידוף ארכאי,
מזה שקדם לו?
|
טיפות של זהב.
שמיים מעוננים.
בדידות.
|
חלום צלול או מציאות מעורפלת?
|
שמי הלילה מסתירים סוד.
בין קסיופיאה לאוריון.
מבעד לעיניים עצומות.
|
חומת צללים מתוך האין
ריקנות מסנוורת מתוך הערפל
שמיים בוערים מעל קרקע רוגעת
תהום הנשייה, האושר העילאי.
|
מבעד לחלון-כדור הארץ.
בין דיונות עגומות של אבק פיות,
לעבר אבדון רך,
של כספית וברזל.
|
בראשיתי לפני נצח, היו הקולות.
|
שוטו הקפוא של אוויר הלילה מכה בי בסילוני כפור עם כל צעד
נחוש, ומזכיר לי שמולדתי לא שייכת לאיש.
|
but those same tungues that give thee so thine own
in other accents do this praise confound
...
to thy fair flower add the rank smell of weeds.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
