|
הוא נגדע אני מניח...
תיאורים גרנדיוזיים הרי לא יועילו כאן... אני מדבר על משהו
בלתי נתפס... או שאולי הוא נתפס מדי.
זה לא דאוס אקס מאכינה, תסלחו לי, זו פארסה.
|
הם זהרו... עשויים מאור, בתוך עולמם הבינארי, מחוברים
באלקטרודות לדמעות עתידיות על גרף, בעל צורה פשוטה ובלתי
מזיקה... שנפצה באופן אבסולוטי ווכואב כל חוק פיזיקלי שאי פעם
הומצא.
|
הרכבת אל עיר החלומות מעלה עשן שחור,
האיש על הירח השאיר אחריו רק גלולות...
אבקת השינה נמהלה במורפיום
|
אבקת השינה נמהלה במורפיום...
|
Upon erased horizon
brooks of crimson & emerald
claims reflections by eclipsed sighs
of lost mentality & forsaken domain
|
אבק הכוכבים
נושק לימת סרניטטיס,
|
איזון קר,
מטיל מום בתודעה עיוורת.
|
ראי מנותץ,
גן ורדים,
שמיים ניבטים דרך גג רעוע.
|
היכן שצעקותיי,
נמהלות בחלום...
ושריקת הרוח,
אופפת צחוק...
|
מיין חרונה שתו
ומיין חרונה נפלו.
|
גלי שתיקה נורים ממקום בו התודעה כבר לא תשנה,
רק כדי להתנפץ על גבי מסך של חושך מסנוור.
|
אור הכוכבים שולח גלים של כאב בין קיום לכמיהה.
|
ערפיליו של בוקר בתולי מסתעפים כביכורי גפני הקיץ,
מסווים את התודעה לגבי גורל שנקבע.
|
אחרי קצת זמן...
השעות האלו אינן מבושמות בניחוחות מתוקים
|
דממת עידנים
מועלה באוב
בנשימה חרישית
צלולה.
|
מה שונה לילה זה מאחר?
או גידוף ארכאי,
מזה שקדם לו?
|
טיפות של זהב.
שמיים מעוננים.
בדידות.
|
חלום צלול או מציאות מעורפלת?
|
שמי הלילה מסתירים סוד.
בין קסיופיאה לאוריון.
מבעד לעיניים עצומות.
|
חומת צללים מתוך האין
ריקנות מסנוורת מתוך הערפל
שמיים בוערים מעל קרקע רוגעת
תהום הנשייה, האושר העילאי.
|
מבעד לחלון-כדור הארץ.
בין דיונות עגומות של אבק פיות,
לעבר אבדון רך,
של כספית וברזל.
|
בראשיתי לפני נצח, היו הקולות.
|
שוטו הקפוא של אוויר הלילה מכה בי בסילוני כפור עם כל צעד
נחוש, ומזכיר לי שמולדתי לא שייכת לאיש.
|
but those same tungues that give thee so thine own
in other accents do this praise confound
...
to thy fair flower add the rank smell of weeds.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
פעם אחת
ולתמיד:
אריק ובנץ:
אחים, בני
דודים, שותפים
לדירה, שותפים
לחיים...
מה הם?
אני חייב לדעת
זה משגע אותי
כבר מאז שאני
ילד קטן
המלאך, רואה
יותר מדי
טלויזיה ולא
מבין למה רוצים
לשלוח אותו
לפסיכולוג |
|
