|
אנחנו החידה שאיש אינו פותר...
חקרנו רגע אחד את גופו של השני, באפילה, ללא מילים ונישקתי
אותה באינטרוולים של הנאה, טועם את נשמתה, מחליק את ידיי תחת
חולצתה.
|
התשוקה לבעול אותה נמהלה במידה שווה,
ברצון לא גברי פחות, להגן עלייה.
|
"תן לי נשיקה". "מה?" שאלתי כדי לוודא שזה לא עוד אחד מן
הקולות הפנימיים שלי. "נשק אותי", היא אמרה שנית. עינייה היו
כהות ולחות, יכולתי לראות את עצמי, היה בהם איזשהו רוך, ביטוי
חזק למיניות שבה.
|
הרוח כרסמה בשקט בזמן ובנפשי.
|
המראה שלה גירה אותי אינספור פעמים, העיר בי תשוקה.
כל זה נפל עלי כמו אונס.
|
היה דחף פרימיטיבי, בלתי הגיוני, עז כמו כאב - לדפוק גוף אחר,
חי ונושם.
|
"את כמו טיפה של מים טהורים, כשאת נופלת את יוצרת רציי גלים
הנעים באדווה מתמשכת עד היעלמותם."
|
הוא ניחן בתכונות רוחניות הנעלות ביותר במידה מפתיע ובה בעת
וולגרי להחריד. בעודו מוביל אחרים באופטימיות והתמדה קדימה,
היה לבו מתפלש בבדידות בקרקעיתה של ביצת הייאוש.
|
"הייתי רוצה להיות עצמי, רק שהמצפון לא מאפשר לי."
|
|
|
