|
אני זוכרת את הנסיעה הקצרה-ארוכה אל היער (ככל שגדלתי הנסיעה
נראתה לי קצרה יותר), ואני זוכרת איך ישבנו אמא ואני בקרחת יער
קסומה על מפה משובצת, אכלנו סנדוויצ'ים ודיברנו עם עצים ועם
פיות דמיוניות.
|
אני עדיין יכולה לשמוע את החליל, מתנגן ממקום כלשהו בתוך היער,
ואני נכנסת אל בין העצים, לחפש אותו.
|
כשהיו לילות שלא נרדמתי, אבא היה משכיב אותי במיטה ומספר לי
סיפורים. היו לו כל מיני סיפורים; חלק היו אמיתיים וחלק הוא
המציא. אהבתי להקשיב לו כשהוא סיפר לי על ארצות רחוקות ועל
נסיכים אמיצים, אהבתי להתבונן בו כשהוא דיבר עליהם; תמיד היה
לו מין מבט כזה...
|
בבוקר של הניתוח השלישי שלו ראיתי אותו כשבא אליו האיש המרדים,
והוא ביקש ממנו לחכות קצת עם המחט, ומהר מהר הוא צייר לי ציור
על דף של מחברת, עם ילד-מקל ששוכב על מיטה של בית-חולים ויש לו
עירוי שמחובר באינפוזיה ליד, ועם היד השניה הוא מנופף לי לשלום
ומסמן לי לבו
|
היום שבו הודיעו לג'ין שדניאל נהרג היה היום שבו כבתה השמש.
זה היה בדיוק סוף הסתיו, ורק מעט גשמים רכים ובלתי מזיקים ירדו
עד אז, מלבד הסערה של הערב הקודם. אחרי היום הזה הגיע החורף,
כמו במכה, והשמש לא נראתה עוד מבין העננים השחורים והכבדים עד
שהגיע הקיץ, ב
|
הדבר הכי גרוע שהיה יכול לקרות הוא שאצטרך להסביר למישהו
מהמבוגרים הדאוגים האלו מה מתרחש לי בפנים.
כל כך כאב לי.
|
החורף של אותה שנה התעכב לבוא, והרוחות שבאו מהים עוד היו
מביאות איתן ריחות של מקומות זרים ונסתרים מעבר לים.
|
וכמו בכל דבר, גם באהבה היית מושלם. בגיל 25, פגשת באוניברסיטה
את נערת חלומותיך. היא היתה יפה, חכמה, מקסימה. בשבילך, היא
היתה מושלמת. ואתה היית מושלם בשבילה.
|
המראה היה מושלם כעת. כמעט שבכיתי ממראה דמותי הנשקפת אליי מן
המראה הגדולה. השמלה היתה מושלמת. יותר מכל מה שיכולתי לבקש
עבור יום חתונתי. על שרווליה התפוחים מעט וחצאית המשי השופעת,
היתה שמלתה של אם חמותי בגד מלכות כמעט.
חייכתי לדמותי שבמראה וצפיתי בפניי מו
|
מהר יותר מהצללים שבאחורי מחשבותייך, הרגשות ממלאים את ליבך.
את כבר לא יודעת מה לחשוב.
|
אחד הצילומים האהובים עלי.
|
הרבה עבודה, יזע ודמיון הושקעו בציור הזה.
|
אל הארכיון האישי (23 יצירות מאורכבות)
|
|
אם אין אני לי
לילי כנפיים
הבן של מרפי
מושפע מהפרסומות
בערוץ 2 |
|
