|
בין המילים מעבירה
את מה ששיחה יומיומית מסתירה
בין המילים משדרת
את מה ששיחה יומיומית מעוורת
בין המילים צועקת
את מה שביומיום קצת שותקת
בין המילים מפנטזת
את מה שהמציאות גונזת
בין המילים מרגישה והמון
את מה שמול אנשים נעלם דום
בין המילים מספרת
על ליבה של משוררת
ואולי איני כזאת
בין שאר הבריות
אבל אם נכתבות מילים
בצורה של שירים
אכבד עצמי בתואר
ואצתופף לי קצת בזוהר
בין המילים זאת אני
לא תמיד בצד ההגיוני
בין המילים ישנה אהבה
האהבה היא כמו אוויר לנשימה
אז אם אתם קוראים תגיבו
ואם אתם לא נהנים תעירו
ואם אתם נהנים תספרו
ואם אתם כבר פה תשתפו
נורית
ושוב המבט הלא מאמין שלו שאומר:" כבר חצי שנה כל פעם את אומרת
לי את זה, אבל עוד אפילו פעם אחת לא יישמת את זה באמת, אז
תפסיקי לבלבל במוח ושימי לי קאט - לי בצלוחית, תודה!..."
|
עמדתי מול הים וחיפשתי אותה בעיני. אמרו לי שהיא תלבש שחור.
שאלתי למה דווקא שחור אבל לא ענו לי. הגלים סערו, כאלו הם ידעו
איזה משהו שאני לא.
|
אז הפנתי מבטי אל השלג הניבט מהחלון בחדר של רוני,
סתם, לא היה שם שלג, למעשה היה זה סוף יולי, והיה שרב כבד
בחוץ, ממש גהנום.
|
אספתי את כל הרגשות שהציפו אותי אליו ומירכזתי אותם עמוק
בעיני, מתכוננת לספר לו בלי מילים את אשר על ליבי.
|
בכלל איזה דוחה זה ללכת לזיין בחורה צעירה ואחר כך לחזור לאוכל
של האישה המבוגרת שלך. שיהיה לי בריא.
|
כשאתה נופל יש לך שתי אפשרויות או להישאר במקום ולא לזוז, ואז
כמובן תתקע במקום ולא תתפקד, או שאתה מצווה על עצמך לקום
ולבחון את אשר גרם לנפילתך, מתוך כך תלמד לא ליפול יותר באותה
הסיטואציה כי תדע להיזהר, לכן כשאתה נופל תברך על כך"
|
לבשתי בגדים ויצאתי לאוויר העולם. ועכשיו אני אודיע לו ואהיה
ציפור חופשייה
|
כי במיסתורי הנפש פנימה
יש עולם סוחף ומרגש
וקשה למצוא את הדרך
זה לא פשוט שם לגשש
|
כשנולדתי השמש הייתה
במלחמה תמידית עם השמיים
והאנשים ביקשו לעצום עיניים
ופתחו אגרופי אלימות
ובדרך לא שכחו גם למות
|
וגלים של אושר מתחילים להציף
ים כחלחל מלטף סביב סביב
החול שאריות של זפת מעיף
וסימנים של יופי ושל אביב
|
חלומות טרופים בלילה
מאיימים לבקע קליפה
אל תתני להם
רק תרפי מהם
כי קוראים לך ה ז ר י ח ה
|
אחר כך היא הולכת
מטביעה עצמה בחול
הצעקה נסתמת על ידי כוכב גדול
|
ובאהבה נגענו שולחים
יד מפקפקת אל תוכה
מחד חשים אימה
ומאידך מרוממים יחדיו עם הזריחה
|
לעיתים קצת מתביישת
להביט לרום פנייך
עטופות הם ביכולת רגשית
שאין כמעט כמוה
|
זה הזמן והוא קורבן שלה
הוא יעבור רק בשבילה
זה האוויר שקשה קצת עכשיו לנשום
אבל אולי יש לחות מופרזת
באוויר היום
|
כשנלך לישון ביחד
איתך אדע שיש מחר
וזה מצמיח אושר בשל כך
אולי כי משהו בי ניסגר
|
שהיא תעזוב את הבמה
תתלשי את הירח מהתיקרה
היא לא תזדקק לו יותר
|
חלל ניתז בין הכוכבים
ויוצר שביל בילתי נראה
למקום בו הבזבוז האנושי מתחיל...
|
ובים יש קסם שחודר לראות
ריח נקי מחטאים
שמעורר פיות טובות
|
פצעים בנפשה מגלידים
היא הולכת להתנדנד
בנדנדה הגדולה כמו כל הילדים
ילדת האומץ שלי...
|
האם הוא כבר מלא?
סימני שאלה בשמיי תבל...
|
מתהלכת בין קירות
עשוים תנורים בוערים
כנפה נשרפת מהרותחין
אך היא ממשיכה בדרכה
כמו הכוויות נשכחות אי שם
|
ואתה כה מיוחד
לעיתים קרובות אתה יודע
כל דבר בך
את לבי כה משגע
|
כי אלו הן השעות
הכי יפות בשקט ביתי
שטוב ממנו לא יכול להיות
מקיף בזרועות נחושות
לתת לי סוף סוף
את החיים לבד לגלות
|
טיזר???? תשכחו מזה- כל השיר הוא טיזר אחד גדול...
|
לידה שנייה - נולדתי
עיניים בוחנות עולם גדול
ולמעלה היוצרת מחייכת
ובידה מכחול
|
ובעיצומה של עוצמה
שהינה עצומה
|
ותחפושת השיגרה מתפוגגת
נזרקת לרגלי האמת
אצבעות נפשקות בתנועה אצילית
את הגזע העב מתכוננות למוטט
|
וקשה שלא לחשוב
שמכולם יצאת אחד
לי יש אותו
לו יש אותה
ולך יש את הלבד
|
ואני יודעת
שרק אנחנו יכולות בי כך לגעת...
|
צל כהה נזרק על המדרכה
היום אתה יודע בברור
שזה הצל שלך
|
פרדס אי הידיעה
משתוקק ליד הפועלים
הוא מסרב לגדל
בתוכו פירות מדולדלים.
|
פרוייד השתגע פרוייד מת
פרוייד היה חכם באמת...
|
צנזור של השימוש בסמים קשים
שהם הרגשות בשלל צבועניותם
לאט לאט יגוועו הם לאיטם
|
ואולי היא עוד
בורג קטן במערכת
מעיכת אצבע גרומה
והנה כבר היא נמעכת
|
ובלעדייה הייתי מתה
או אולי גוועת מבפנים
קוראים לה התקווה
והיא מעניקה לי את החיים...
|
באור הנר הנשגב
שונים מיני רבים
מסתתרים הם בכזב
וכי יבחינו בזהרי שוטים?
|
שתיקה כסלע עצום
אוטמת פרציי נהרות
מנוונת זיקוקי ילדות
|
נפלאות העולם הקסום שמנגד
שביב של שנייה אכזרי
כשיכור המדעדע על ספינה
בליל כוכבים מיזהרי
|
אל הארכיון האישי (21 יצירות מאורכבות)
|
|
עדיף שטיפת מוח
על שטיפת קיבה |
|
