|
נורית נולדה בשנת 1988, בחיפה היפה. כותבת, מציירת,
מנגנת, שרה, נושמת, וקצת מכורה לחיים. בשקט בשקט
ולאט כתבה שני ספרים מתוך סדרה (שישה ספרים גג,
מבטיחה!) השלישי בכתיבה, הוציאה דיסק עם שירים שכתבה
והלחינה, ויהיה מושלם עבורה לעצב את העטיפה והדיסק
עצמו, להפיץ אותו ולהופיע, ללמוד יותר מדי דברים
מעניינים, ולא לזנוח תחום נפלא כמו ביולוגיה. אולי
גם אהבה מתישהו...
הוא הגיע לקומה השלישית ופנה ימינה במסדרון. אחות בסינר עברה
שם. "את מי אתה מחפש?" שאלה במבטא רוסי כבד. "את מרתה." "היא
בחדר טיפול נמרץ, סוף המסדרון שמאלה."
יניב האיץ את צעדיו, כמעט רץ. טיפול נמרץ?! מה קרה? איך לא
הודיעו לי על זה!
|
הוא היה בשבילי רק נוף
השעון תקתק, נתן לזמן לחלוף
מילה פה, מילה שם
דווקא איש טוב, איש חכם
אבל מה לעשות שהבייתי כלואה,
עיוורת- בתוך בועה
|
אני רוצה להרביץ. להכאיב.
לפגוע.
לא רוצה לפגוע.
לא עשיתם כל רע שיצדיק זאת.
|
כל מה שיצרתי
לעפר בזלזול את זורקת
על הכל את יורקת
אין בך חמלה
|
איזו מן מתנה זו?
מתנות כאלה עדיף
לא לקבל בכלל
ואני יודעת שאני לא אזרוק אותה.
למרות שממש בא לי.
|
והשיער, קצר, בהיר,
לא יכול להסתיר
את עיניך
קרות
|
כבר שבוע שלא רבתי עם המשפחה שלי. זאת אומרת, היו עצבונים פה
ושם - מזה אי אפשר להתחמק אף פעם - אבל ריב של ממש, לא. אחותי
ממשיכה להעיר לי על איך שאני אוכלת. אם המצב היה שונה הייתי
בטוחה שמשהו השתבש. "על סכין שמעת?!"
|
גם מלאכים מתים לפעמים.
זה הכי נורא.
|
|
|
מה אתה עושה שם
כל כך הרבה
זמן?!
אמא אדמה, צועקת
על בן זונה,
בעודו מאונן על
במה חדשה. |
|
