|
"העולם נעשה יפה יותר. אני בודד אך אינני סובל
בבדידותי. לא אבקש דבר אחר. אני מוכן כולי לשמש
שתבשל אותי עד תום. אני משתוקק להיות בשל. אני מוכן
למות ואני מוכן להיוולד מחדש.
העולם נעשה יפה יותר."
הרמן הסה
"נדודים"
מתרפק בשבריריות, נאנק כל כך נשבר. ואז אוחז בך בעוצמה, צועק,
בשקט, כדי שרק אני אשמע, מקרב אותך אל תוכי, אל מי שאני. לוחש
לך באוזן הזויה "אני נופל אליך, עכשיו, נפלתי, אני לא עוצר, לא
נותן לעצמי".
|
אתמול אהבתי בלי תנאים, בלי גבולות
אתמול נשמתי לך סודות
היום אני יושב, חושב
היום אני אותך עוזב
|
בלי תכנונים ומטרות ודקות שמסתיימות לי בשעון
|
הוא נראה מוטרד, ממהר
עיניו מסתכלות עלי, בעצבות
"אני רוצה להגיע לסוף" הוא אומר
|
את בקופסא של רחמים עצמיים
אתה בקופסא של חומות רגשיים
אתה בקופסא של פחד משינויים
|
שתיקה.
שתיקה אם כך יפה לאדם.
האדם המברבר, המקשקש, המערבב מילים בדחף אינסטינקטיבי חסר פשר,
המעוות מילים עד חוסר משמעות.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
כשהייתי קטן אז
הייתי קטן
כגרגר של פלפל
בנקניק מעושן
לבשתי חיתול
ושתיתי חלב,
מבקבוק או משד-
לא זכור לי
עכשיו
הייתי קירח כמו
בן גוריון
בכיתי בלילה
מתוך עקרון
אהבתי לזלול
מזון תינוקות
לא נהגתי לחשוב
מחשבות עמוקות
לא תהיתי רבות
על מהות היקום
העולם אז נראה
לי גדול ועצום
היום, כמובן, כל
זה לא רלוונטי
כי אמש יומולדת
ארבע חגגתי!
חרגול בשיר
מוקדם |
|
