|
ילידת 1979.
בנקודה בחיים שבה יש כל-כל מעט מסגרות שמחוץ לגוף
שלי, וכל-כך הרבה זמן פנוי ל"גילוי עצמי", עד שאין
לי מושג מה לעשות איתו...
אז הרמתי ראש מעל שלולית הבינוניות, לעוף לי כמו
השחף, לראות נ ו פ י ם אחרים. והייתי בניו-זילנד
ותאילנד, וגם נפאל ולאוס (תקנאו), וחזרתי חדשה,ובכל
זאת-השלולית מטביעה אותי...
קריאה נעימה, תגובות יתקבלו החום באי מייל
(אזהרה: דף זה נמצא פה מסיבות נוסטלגיות בלבד. כשטוב
לי, אני לא כותבת...)
תודה
נופר מצויינים-פרי-אל
אני חשופית, אני חילזון שאיבד את הקונכייה שלו, כשבלי לשים לב,
מצא מישהו לשים לעצמו בלב. ועכשיו, אלון, רציתי לומר לו, עכשיו
אני מחפשת את השריון שלי, שנסדק ונשרט מהצד הלא-נכון, מבחוץ.
|
בעטתי לשיטרית בתחת. הוא ישב על הרצפה, פלג גופו התחתון בולט
מעט, דורש התייחסות, בעוד שפלג גופו העליון היה, רובו ככולו,
תקוע עמוק בתוך הצינור, ראשו מכחיל כבר מחוסר אוויר, וידיו
אוחזות חזק בבאנג עצמו."תיזהר" אני אומר לו, " אתה עוד תישאב
לנו פנימה, כמו מרי פו
|
שתיקח אותם הרוח, שתכה אותם בפניהם, נראה אם יזיז לו.
עכשיו, אחרי שהשקיע שלוש שעות ויותר בלהכות את כל העולם,
בלייסר את הטבע בבעיטות ששבו והכאיבו בעיקר לבועט, הרגיש שניטל
כוחו, כשמשון שגזזו מחלפותיו.
|
הגבר הטיפוסי נכנס למערה שלו ונעל אחריו את הדלת.
קולות שיקשוק שרשראות הברזל היוו מוסיקת רקע מתאימה לתהליך
נעילת הרגשות בו היה עסוק כרגע. הוא לא האמין מעולם בכנות
במערכת היחסים. רק בהגנה. והוא ידע שהוא הגן עליה כמה שרק יכל,
בעיקשות.
|
כשהאיר הבוקר בפאתי מזרח, פקחתי עיניים טרוטות מחוסר שינה.
מחוסר רוגע בשינה. לצידי ה י א שכבה, עטופה תכריכים ומוכנה
לגזירת חייה כפי שנקבעה מראש בספר החיים. פעוטה- אך רבת כוח,
זעירה-ומסוכנת. ואני ידעתי, החל מרגע זה, שחיי השתנו, שלעולם
לא אהיה אותו הדבר. אני
|
הרבה זמן היא הסתובבה בבטן עם הרגשה שיש לה שמה חורשחור. מין
בור קטן שבולע לה את הכל, את ההתלהבות, את החיוך, את שמחת
החיים. והכי חשוב-החורשחור בלע-בלס לה את הרגשות.
|
מתיישבת במיטה הסתורה, שסדיני קמוטים כפניה של זקנה, וסימניהם
חרוצים על פני הלומות השינה. מצוף כבד שוקע לי בבטן ואיני
מצליחה להבין כיצד זה ניתן להקיץ עם הרגשה כה כבדה. אני מכוסה
בשמיכה, קוראת, ללא תקווה, בשמך.
|
"...ובדרך-כלל תמיד..
מתחשק לי להיות
בדיוק איפה
שאני לא.."
(כל הזכויות שמורות-יהודה אטלס)
|
נראה לי שאיבדתי את טעם החיים", הוא אמר. "מגיל שלוש אני שותה
קפה שחור. ועכשיו...אין לי טעם, באמת שנדמה לי שאין טעם.
|
עד כמה היא הייתה רוצה שהוא יבוא עכשיו מאחוריה, יכנס בשקט
האלים שלו למקלחת, עירום כבר וזקור, יחבק אותה מגבה המאדים ביד
אחת ויסובב את הברז של המים הקרים בידו השנייה.
|
עוזי השפן התאהב באיילה. הוא טמן לה מלכודות ביער, ואיילה...
|
כן היו זמנים שלא יכולתי להירדם באוטובוס או ברכבת מלי לכרוך
את זרועו סביבי. להסתובב עם הגב אליו והפנים לחלון, לקפל שתי
ברכיים וכך, בתנוחה עוברית, להרדם
|
זוג עומד חבוק באמצע הטיילת באשקלון. ידי הבחור עוטפות את
מותניה הצרים של הבחורה וידי הבחורה כרוכות סביב לצווארו
המגולה של הבחור.
|
הכל נראה מוכר שכה. הייתי כבר באוטו כזה-אחר, שמענו כבר יחד
מוסיקה כזאת-אחרת, חייתי פעם זוגיות, באל הכל היה בחיים אחרים.
כמו שידור חוזר של סרט שפעם אהבתי, חוזרת לבקר באתר הצילומים,
רק שהחליפו לי את השחקנים. משהו חסר פה.
אני יודעת, זאת האהבה.
|
יכול להיות, אלוהים, שנתת לנו גם סך-כל רגשות להעניק בחיינו,
ואני, אני נתתי אותם בלי חשבון, שולחת אותם כמו לחם על פני
המים, אבל הם מעולם לא חזרו.
|
הבוקר התעוררתי בפאזל. בעברית קוראים לזה תצרף. זה לא פשוט
לגלות שכל הגוף שלך עשוי חלקים-חלקים, מבולבל ומבולגן,ובמקום
יד או רגל תקוע לו,למשל, לבלב.
|
לא שלא ידעתי שזה בחיים כבר לא יעזור. המחשבה הזאת אכן עברה לי
בראש מספר פעמים במהלך תקופת חיי ומותי, אולם כעת נראתה לי
פעולה זאת כדבר החכם ביותר שעשיתי בזמן האחרון. והרי אינני
בחיים זה מכבר, ואין מה לדאוג לייסורי כליות או כאב ראש. מזה
אנו פטורים, המלאכים.
|
דביר השתרע על הספה הדביקה שהושלכה בפינת הפאב וניסה להגדיר
את רגשותיו מזה חמש דקות. כשלב ראשוני הוא הפך מודע עד כאב
לעצמו-בגדיו נראו לו מגוחכים, והוא נצמד בקנאות לשלוקים הקטנים
שהקפיד לשתות מכוס הבירה המתרוקנת שבידו. זה היה מר, אבל הכרחי
לישיבתו פה.
|
וכשעולה התשוקה למשהו נסתר ובלתי ידוע באצבעותיך, את מחפשת
חיים של מישהו אחר להתפלש בהם. מציצה בחלונות, תנומות חיים של
אנשים אחרים ממוסגרות בהן, כמו טלוויזיה של המציאות. "זה"
מתחיל בשיפולי הבטן, מזדחל כנחש לגרון ואוטם אותו כפקק שעם...
|
|
|
שיר הלל למשמש:
הו, משמש,
אתה כה כתום
אתה אינך ירוק,
ובסופך אמצע
גוגו
לעולם לא
תאכזב,
משמשי היקר. |
|
