|
נועה החליטה לעשות קאמבק,
היא הרגישה שיש לה מה להגיד
שהשתיקה עוצרת אותה.
היא סגרה עיניים והקלידה.
נועה רק רוצה שתהנו,
היא לא מכריחה להגיב
(למרות שהיא יודעת איפה אתם גרים)
תגובה רק תעלה לה חיוך
אז נועה אומרת: תהנו מהחיים תהנו מעצמכם וזהו :)
החלטתי ללכת בשביל שעובר ליד הספסל שבו ישבת, בתקווה שתשים לב
אליי, וזה מה שקרה. לא איך שהתכוונתי, אבל זה כבר לא היה נורא
אחרי שזה היה אתה שעזר לי לקום מהנפילה.
|
תרשו לי לנפץ לכם את האשלייה - זה לא המצב, הירח עד כמה שהוא
במרכז העניינים, וכמה שהוא מוקף בכוכבים - הוא לבד.
גוש גדול באמצע השמיים, שמוקף בכוכבים שמראה לנו האנשים פה על
הארץ חיוך קטן ותמידי אבל בתוכו הוא עצוב...
|
ובחלום לא היה את ההוא ולא היה את ההיא
ולא היה אותו מכתב שנכתב בדמעות שלי
|
לא יודע מה לעשות,
איך לחשוב,
מה להגיד לך?
אני אוהב אותך באלפי דרכים אבודות.
|
בכל דקה שהלב קופא
אני בוכה
בכל שנייה שעוברת
אני רואה אותך
|
מתגעגעת לזמנים הטובים,
שהפרחים בגינה היו פורחים.
|
אסור לי לבכות! אני לא יכולה! אני חייבת להיות חזקה!
להמשיך להיות גיבורה של כולם! אסור לי לבכות אסור לי לאכזב
אותם!
|
רגעים קטנים של אושר,
זה מה שקורה לך כשאתה נמצא עם מישהו שגם לשתוק איתו טוב לך. זה
להרגיש את החיבוק שלו גם אחרי שהוא עזב.
זה לריב ולדעת שזה מאהבה.
|
ראיתי שני ילדים רצים, צוחקים, נהנים מהחיים, הם קטנים.
אין להם מושג, ממה שהולך בעולם הזה...
|
אם יש מישהו בעולם הזה ששומע אותי
|
בוקר, אני קמה ושוב חושבת על היום שהיה.
אני חושבת במה שוב טעיתי כי אני בטוחה שבשום דבר לא צדקתי.
|
אפילו יותר פשוט מזה- הלוואי שתבוא אתה ותישק לי ותגיד לי שאתה
אוהב אותי, ותחבק- ולא תעזוב אף פעם.
|
שוב תפסתי את עצמי, יושבת ברחוב על שפת המדרכה, פשוט יושבת
ובוכה... הכי הרבה שעשיתי באותו רגע היה לבהות בגלגלים של
המכוניות המעטות שעברו לפני בשתיים וחצי בלילה...
|
אין לך מושג איך הגעת אליו, הרי תמיד אמרת שעם דברים כאלה אתה
לא תתעסק! כשאתה איתו, אתה עוצם עיניים ומשהו לא מסתדר לך,
עוברים לך כ"כ הרבה דברים בראש באותו רגע- בעיות מהבית, בעיות
עם העולם, בעיות איתו, ובעיקר- בעיות עם עצמך.
|
יצאתי לאוויר העולם וגיליתי שאין שום בטן אחת גדולה של אמא
אלוהים (גם תהיתי ואני עדיין תוהה אם יש אלוהים..). בהתחלה
המצב עוד היה טוב, רבתי עם אנשים בגן רק על ארגז החול, ואח"כ
על איפה עובר הגבול על השולחן בכיתה ד'...
|
אני מצטערת שזה הכי רחוק שהגעתי זה המחשבות שלי, זה פשוט מתוך
פחד, והפחד חונק אותי, והסולם לא נגמר, ועוד מחשבות, ואני לא
יכולה יותר, אז החלטתי שאני הולכת יותר רחוק - למציאות, גם היא
מפחידה, אבל אני חייבת להגיד לו.
|
וגם כן, כל העולם בבית הדין בהאג יוצא נגד גדר ההפרדה,
שבשבילנו היא גדר ההגנה, ורק אנחנו הישראלים היהודים האלו שגם
ככה שונאים אותנו שעברנו שואה בעצמו, כן רק אנחנו "נאצים".
|
שלשום בערב, הלכתי לי בכל העיר. הייתי יחפה, ולא רק זה- בנוסף
הרגשתי שאני עירומה, כולם הסתכלו עליי במבט כזה של "לכי תמצאי
לך בית", הכרתי את המבט הזה, גם אני נתתי את המבט הזה להומלס
ששוכב בכניסה לבנק בדרך לבית הספר.
|
והמרחק שבינינו - עצום,
מרחק שהפסקתי לספור כמה,
וגרם לי לחשוב עלייך שמה,
כאבתי עלייך, ככה.
|
כמה פעמים אמרו לך
לא להסתכל למטה והסתכלת?
|
נפטרתי מהם...
ולאט לאט כמו מעין השתלטות כזאתי, הפכתי אני להיות כזאתי -
מקובלת.
עכשיו עליי מסתכלים, וכולם מעריצים אותי, ואני משפיעה על
החבר'ה, אצלי הם לא "הנמוכים", הם החבר'ה שלי, אני מקווה
שמישהו לא בכה בגללי, ולא, אני לא רוצה למות...
|
לא יודעת איך אבל תזכיר לי בבקשה גם לשנוא אותך לפעמים....
|
אפשר ללכת באיזה רחוב שבא לך, ללכת באיזה צד שבא לך, להגיד
שלום רק למי שעובר לידך... אפשר גם לרוץ ואפשר רק ללכת, אפשר
להתקל בילד או בילדה...
|
כל כך רציתי את "זה",
הייתי קרובה וחזרתי אחורה,
כמו שציפיתי,
כמו שידעתי,
וכמו שהרגשתי
|
היא חייה חיים כואבים היא שירתה את העולם בנסיון לרצות את
כולם, בבגדיה הפשוטים, היא חשבה על הדברים הטובים: הנסיך שלה,
הסוס שלו, האהבה שלהם והחופש.
|
הנשימות נעלמות,
הקצב כבר ממזמן הפסיק,
והמוזיקה השתתקה.
|
קראתי לו בשנית, עכשיו הוא פנה אליי, ירד על ברכיו ורכן לעברי,
כבר יכלתי לראות את העניים הכחולות שלו שמביטות אליי ברחמים.
"לא! רק לא ברחמים! אני מבקשת - רק לא ברחמים, אני מבקשת
באהבה".
|
וכל יום אתה עדיין שם, נוגע ומתקרב עוד קצת.
אתה נוגע בי, אתה יודע- לא ידעתי שאתה שודד ים...
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
באה אצלי אחת
חילונית ושואלת
:
"אם, נניח
יש אחת שקוראים
לה
צפיחית בדבש -
אז בגימאטריה
זה טוב ?
פצחתי ואמרתי:
"אני לא עונה על
שאלות
היפותטיות "...
ככה זה איתי,
אני מת על
תשובות
חילוניות
מתוחכמות
משהו...
בכבוד רב
כבוד הרב |
|
