|
שלום. אני עתיד לרדת למאפיה הסינית עוד מספר שעות.
תחכום הוא לא בראש מעייני, הוא טבעי, חי ונושם בכל
מעיינות העולם. נהר הדנובה הוא המוטו של אבי והאחרון
בכלל נחל כשלון טוטאלי בכל הקשור להתחברות מטאפיזית
לאגמים ונהרות.
במתחם אחד סואן ביותר, רוגש ושוצף, עמד האיש וחרש בעיניו את
אדמת קברה. האדמה הייתה עתה לחה, עשירה - מוזנת בברק עיניו.
הרגיש עצמו צולל אל האדמה - למומנט אחד של חיבור - נוגע בפניה.
האדמה שוקטת אל מול תנועותיו המאיימות של המוות. הוא מצייר את
קווי המתאר של גופה
|
האיכר נוגע באדמתו ורטט קצר שמזכיר התחשמלות מתחיל בעמקי האדמה
ופורץ לאבריו, מעניק לו רגע אחד של הכרה.
האיכר רואה.
האיכר צולל אל תוך אדמתו.
|
בדמי ימיה מתה אמי
כשאחזה ידו בידי
צנחה נשמתה אל גדר הקרפף, העצוב
ונשמנו כי אנחנו חיים
|
אין לי אמת אחת יציבה, יש לי הארד קור של עיניים רציניות
ופגזים של שחיתות להציע. אין לי בשר להציע בשוק הסליחות. אין
נחמה במוות אמנותי.
|
|
|
רגע, רגע,
רגע...
יש סלוגנים באתר
שמשדלים לשימוש
בסמים.
צרצר. |
|
