|
הבוקר כבר היה אחר,הריחות,התחושות, היא ראתה את שגיא ישן
ובטשטוש עיניים חרדה שיתעורר לקחה את דבריה ונמלטה
|
יצאנו אני מיה וערן בדרך הוא לא הפסיק לשאול "את בטוחה את
בטוחה" ואני רק רוצה כבר לדחוף את האקסטזי לגוף ולעוף לעולם
אחר
|
חשה כי נשימותיי ישתנו אם אוכל ללטפך
בטוחה שכל הכאב ינשור עוד אוכל לנשקך
חושבת כי חיי ישתנו אם רק אתן לעצמי לפרוץ
ולהפסיק להסתתר מאחורי מסיכות
|
כי לחוש אותך זה חדש וחדש זה מפחיד
|
נמוגה דמותי אל מול רצונותייך
|
בלחישות כלא נשמעות
אולי עכשיו נצליח להתגלות
|
אני מאוהבת, אני נושמת, אני חיה,
בפקיחת עיניים אל מול הסערה.
נדה כעלה נידף ברוח
|
נפרדתי מהאושר התגעגעתי לצחוק והחלה דרכי החדשה,הדרך בלעדייך
|
דמות בודדה ללא טיפה כוחות ,להילחם בחיים ולא לחזור להיות
הילדה שנאבדה בגלל עצלנותך
|
היום החדש כמו אויב בקרב , כולם עזבו ושונאת אותם
|
לך תמצא מישהי מטומטמת ממני
|
ידעתי אותך יותר מכולם והיום אני הנפש הפגועה
|
לא פלא שבחורות מצליחות לגרות
לעולם לא תצליחו להבין אותנו
ואנחנו כנראה לא נוכל להבין אתכם.
|
ואנוכי לבד מול פלאי העולם
בהתייחדות עם הטבע רחוקה מכולם
וחסר לי החיבוק חסרה האהבה
אך אני חזקה ואני ממשיכה
|
ומדקה לדקה מתעוררת מהחלום
וחשה בכבדות העזה בגופי
מפחדת מכל דבר שיגרום לי ליפול
ובעצם מבינה שמפחדת מעצמי
|
אני מנסה שוב ושוב
וזה לא מצליח
אוחזת חזק בקצוות חולצתך ואתה ממשיך ללכת
- אני נשרכת אחריך
|
להזדיין כמו שפנים לירוק קצת בפנים, לשנוא את העולם ולהיות
שונה מכולם
|
רואה את פנייך בטשטוש
ומנסה להיזכר בגומות שלך
ולמרות שאני יודעת שזו טעות
אני עדיין רוצה אותך
|
כי אני ילדה עצובה שלא נותנים לשמוח
|
מבטים קרירים שתיקות מכאיבות והחיים כבר לא אותם חיים
|
אני היא לא זו , זו היא לא אני
|
החיפוש אחר השלווה על ציר זיוף וכמוסות
בתקווה לקצת ביטחון גם אם מורגש לכמה שעות
|
כל יום זה עלול להגיע, כל יום עלולה להיכוות
|
כי כשמסביב הכל ורוד בפנים הכל רקוב.
|
אבל השקט לא מגיע
ואתה רק מרתיח
|
את תתקשרי תזמי תפשיטי תזייני ולא רק זה גם תתלבשי בסוף הערב
ותלכי, אז למה אני מצפה...
|
זו האהבה האמיתית הזו שגורמת לי לברוח
ותמיד להסתכל לאחור... לחשוב על הרגע שיכולתי לשמוח...
להתחרט, להרגיש ולכבות.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אלצהיימר.
בוליביה בסלוגן
פוסט-מודרניסטי. |
|
