|
כמיהת ליבנו אבודה
אי שם בשנגרילה
|
אבות אבותי
חסרי פנים ושם
באו לדרוש בשלומי
|
תם עידן האהבות השחורות
הקרביים המתפוצצים
|
גברת עם דחליל שלובת זרועות
מגלגלת עכוזיה בחוצות
שיראו החברות
הגרושות האלמנות
|
כל מה שנותר הוא רק
שלולית
של דם דמעות או מי רגליים
|
היה זה הריח שלא נתן לי מנוח
שהפך וחפר בי בציפורניו המתוקות
קורע את רטיות השכחה
שערמתי אט אט על הפצעים.
|
כשתבוא
לא מאהבה תבוא
לא מחמלה
|
|
|
בן אדם כעץ שתול
על מים, בן אדם
כעץ שתול, חורף
מנגן...
שלמה נור, סחי,
פראנואיד שחושד
בכולם, אפילו
בדילר שלו. |
|
