|
נערה בת 23 ממרכז הארץ.
חובבת בעיקר פסיכולוגיה, ספרות ואמנות.
ריאליסטית אבל בעלת דמיון מאוד מפותח,
רצינית אבל כשאני צוחקת - אף אחד לא יכול לעצור
אותי,
מלאת חמלה כלפי כל יצור אנושי, אבל עלולה להיות גם
ביצ'ית.
הגיונית.
משתדלת להיות כמה שפחות דרמטית.
מנסה לא לשעמם את עצמי יותר ממה שהכרחי.
אלרגית לשקרים.
מכורה למוזיקה.
דחיינית כרונית.
הנני מצהיר בזאת כי מרשתי, גברת פוקס נוי, החליטה מרצונה
החופשי זו הפעם הראשונה הרצינית להתנזר מגברים.
|
כשפתחתי את המקרר ב- 01:00 בלילה בבית השקט שמעתי מעין צפצוף.
בהתחלה לא הבנתי מה זה ומאיפה זה בא, ואז קרבתי את ראשי למקרר
והבנתי שהקול המוזר מגיע משם.
הייתכן שיש לי עכבר בתוך המקרר?
|
- "מה קורה איתך? מה נשמע?"
- "כרגיל. מה העניינים? איפה אתה בכלל?"
- "אני בבית. איפה אתה?"
- "בבית"
|
מתחת לפוך הכל נעים יותר.
חמים יותר.
אוהב יותר.
מתחת לפוך מסתתר עולם נפלא
|
רוצה להיעלם
לא למות - להיעלם.
|
חשבתי שזו הזדמנות
לכתוב משהו טוב ולא עוד שטות
|
קול התנים קורא לי מאי-שם
קורא, קורא ולא מפסיק
|
רעבה להמשיך את הטוהר הפיזי
ועם זאת, רעבה להתלכלך כבר
|
לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שאני שונאת אותך
|
עוטפת בידי את המקל הקשה - רך הזה.
הפעם אני מרוכזת ומודעת.
השערות שלו סומרות כמו תמיד, שלי לא.
|
המוזה שלי פרשה את כנפיה ועפה לה רחוק ואני תוהה אם היא
מתכוונת לחזור, כי ניסיתי לחפש אותה ולא מצאתי ולו רמז למקום
הימצאותה. והכול חוזר על עצמו, טכני ואוטומטי ואי אפשר להגדיר
את זה כ"חיים", אלא רק כ"הישרדות". וזה כ"כ משעמם...
|
שונאת להרגיש מקרה קלאסי של ניתוח פסיכולוגי,
חלק מההמון.
מספר.
מספר.
מספר.
מספר.
|
פעם היה כלב שהתאהב בחתולה, אך החתולה פחדה ממנו ובעצם הייתה
מאוהבת בעכבר ששנא אותה.
|
זה אפילו לא עצב עמוק
מן מלנכוליה זוועתית כזאת,
מגושמת, כובלת.
|
כשלוחם האור מעצב את ביתו, הוא אינו שוכר מעצב פנים.
הוא יודע שמעצבי פנים יעצבו את ביתו לפי נוסחאות יבשות וקרות,
לפי הדברים שלמדו בקורס שמתיימר לדעת כיצד אנשים רוצים שביתם
ייראה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כ..כן..
אבל...
-בלי אבל! היית
צריך להגיד לנו
מההתחלה.
בואי שרה'לה,
הולכים.
אפרוח ורוד
מוריד לטימיון
ארוחת ערב בחברת
ביבי נתניהו
(ואל תשאלו איזה
נעל הוא קיבל
אחר כך בראש). |
|
