[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 260703564 260703564
אל היוצרים המוערכים על ידי נוביס שחראל היוצרים המעריכים את נוביס שחר
הדר- 11.6.1988
.
NOTHING PERMANENT




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היא הייתה מדהימה - בובת ברבי יפה כזאת...
...ואחרי שעשיתי את כל הדברים האלה, החלטתי שעם בובות וודו,
ברביות וכו' אני לא מתעסק, אפילו אם לאחותי הקטנה יהיה
יומולדת.

כשחזרתי לאלוהים, אחרי התאונה ההיא, הוא שאל מה הייתי רוצה
לקבל בגלגול החדש שלי - מתכונה של הייתה קיימת בי עד כה, ועד
מקצוע.
ואני, ביקשתי את היכולת לבכות.

נגור בגרינלנד, שיהיו לנו שדות ירוקים והרבה מים, וילדים שלא
יהיו גמלים ויהיה להם את השיער הבלונדיני שלי ואת העיניים
המדהימות שלה, ואם יהיו לנו בנות אז גם טפו-טפו-טפו גם חזה
יהודי כשר ועסיסי, כזה שימשוך בנים גרינלנדיים כמו זבובים.
לחיי המהפכה.

היא מעשנת באיטיות סיגריה מאובקת עם עיניים אדומות מבכי. היא
מסתכלת לשמיים סהרורית רועדת (ספק מקור ספק מכאב) ומתגעגעת
אליו - הילד הקסום שנעלם עם זרמי האביב בלא שהשאיר אחריו ולו
סימן חיים אחד.

ייסורים
אני בוגד, זה מה שכולם אומרים.
מהלך סהרורי ברחובות, עם קרעים בחולצה, לא ישן בלילות. לפעמים
משתין בגן ציבורי, יושב על ספסלים חסרי צבע ליד זקנים סניליים
שמפצירים בי לתפור את החוצלה או ללכת ללמוד... יצאתי בזול.
גרוסמן למשל, שהיה גאון, ממלמל שהוא אספרגוס.


לרשימת יצירות השירה החדשות
דמעות הן לפעמים מסמלות
את הצורך בריגושים והרבה כאב
וזיכרון לעת זיקנה והתבגרות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מכתב
תמיד היינו ונשאר משפחה חמה ומלוכדת, ותמיד נמשיך להיות אחד
למען האחר - כפי שחינכתם אותי וכפי שהיה עד היום. אני מתחילה
עכשיו דרך חדשה ולא קלה. בדרך הזו יש - כמו תמיד - המון מקום
בשבילכם. אתם הוריי אהוביי, וכמו תמיד אמשיך להיות חבצלת.

היפרדות
ראיתי שנפתח מעבר בין האנשים וזיהיתי את אמא שלו. היא בכתה,
אנשים החזיקו אותה. היא נעצרה מולי ונעצה בי מבט חודרני. היה
שקט מתוח מסביב. היא צעקה: "למה אלוהים לקח אותו ממני? הוא כל
כך שמח לראות אותכם... הוא כל כך אהב אותכם..."

אלפי פנים במסגרות שחורות, וכל אחד הוא עולם ומלואו. חיוכים
שקפאו, בדיחות שלא יסופרו, אהבות שנקטעו, חלומות שלא יתגשמו...
אומרים שהחיים ממשיכים אבל כאן זה לא נכון. זה בלתי אפשרי
להמשיך בחיים כשהאדם שהכי חשוב ואהוב בעולם איננו.

ואם כבר פירוק
הרי זה לא משתלם לצאת בחיים...
כי על חלקי חילוף
אין מבצעים!!!

הספד
ואין את מי לשאול, ואין ממי לקבל תשובות. תמונות, אלבומים,
סיפורים לא יחזירו את יוני שלי. הם לא יפסיקו לי את הדמעות ולא
את הכאב, ולא יחזירו את הזמן לאחור, כפי שהייתי עושה לו מישהו
היה נותן לי לבקש משאלה אחת בודדה.

היפרדות
מחכה שתפשוט את לבוש המלאך, את ההתנהגות התמימה והחיוך העדין,
מקווה שתשאר פה לעד איתי, ילד, חבר, אהוב כבוי שלי.

הוא ואני
מאז שנגמרת, נגמר הכוח. נגמר החלום - נמוגו האשליות. החיים
פסקו וזה זמן האמת. זמן המחר.

הרהור
פעם אהבה גדולה חצתה את חיי לשניים.
כמו מעבר חצייה באמצע כביש סואן עם הרבה פיח וסבתות שעוברות
בזחילה ונהגים שצופרים באור אדום. פס שחור פס לבן פס שחור.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
הוא הביט בי בעיניו הבורקות, החומות. שנינו הרגשנו את הזרם
הגדול שעבר בינינו כשחזרתי הביתה, והוא חיכה לי שם, על המיטה.


לרשימת יצירות המסה החדשות
רק הירח מאיר באורו הדק, אור רך. גשם כבד מכסה את השמיים
בבלילה הכי קר בשנה. הפרח שלך פורח אחרי זמן מה של הפוגה, ואני
הולכת לעולמי. בלי הרבה חשבון, בלי הרבה כאב. כך סתם, במנגינת
גיטרה אקוסטית, בגשם הראשון ובחורף האחרון.




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
יום אחד שלי
תפסה אותי
מאוננת בחדר
שלי.



החברה של שלי
מתוודה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 8592. בבמה מאז 26/12/01 13:01

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנוביס שחר
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה