|
nana45
הוא מחכה לה שנים באותו כוך אפל, מאכל את היופי בין שיניה,
נדפק בקיר בעקבות מכוניות גדולות. התריסים בחלונה מוגפים, אבל
הוא מחכה לה יום ועוד יום, אולי עד הסוף המר בו תצא אליו.
|
קרעי גופי,
פיסות בשרי המדמם
|
מי ייתן והשמים ישארו שם
זהו מקומם
|
וכשהם גוחנים עליה היא מרגישה את הבל פיהם המאומץ על פניה,
רואה את דמה שלה על פניהם המבהיקות
|
|
|
המציאות היא עבד
של המחשבה.
המחשבה היא זונה
של הרגש.
הרגש הוא אדון
קשה ואכזר. אבל
הוא נשוי שלא
באושר לחמלה,
שמזככת את צעדיו
באשר ילך. |
|
