|
אין לו סוף או התחלה הוא תמיד עומד באמצע עם הוא
יסתכל ישר הוא יראה אתה הסוף אבל הוא יגיד שהוא עייף
מדי ללכת לשם.
ועם הוא יסתכל אחורה הוא יראה את הבית שלו אבל הוא
יגיד שהוא הייה שם יותר מדי זמן.
ועם מבטו יפנה ימינה הוא יראה את השמש זורחת בצורה
מושלמת אבל הוא יגיד שהוא שכח את משקפי השמש שלו
בבית.
ועם מבטו יפנה שמאלה הוא יראה חושך מוחלט והוא יגיד
שהוא לא זוכר איפה הוא שם את הגפרורים שלו.
לבסוף הוא יחליט לשבת עם כוס תה בשלג ולרשום עוד
משהו אבל כמובן הוא שכח את העט השחורה שלו.
אני מחפש את הסיגריות שלי, אני צריך משהו לפרוק עליו את הכאב
הפיזי, משהו שיגרום לי לשכוח.
הם החליקו על חבלים מהשמים, יותר נכון מהמסוק, עד שהם פגעו
בחול המדבר, הם היו לבושי מדים בצבע ירוק זית ונעלי צבא
שחורות. מה שאוטומטית פסל אותם מלהיות מלאכים.
|
שוב את כמו השמים בשבילי
יכול רק לראות
|
וכשתפתח את הדלת
שממנה הלכת
תגיע לחדרי ותנוח קצת
|
שמים של דם
בעיניו הכחולות
|
משחקת איתו משחקי מילים
וממנורת רחוב למנורת רחוב
היא בודקת שהוא עדיין משתתף
|
קברתי את חבריי
תחת עורי ובשרי
|
תנו להם לגדול
עם אגרופים של ברזל
ולב קר
|
ואני כותב ממה שרוב האנשים אפילו לא היו קוראים לב
|
אל הארכיון האישי (46 יצירות מאורכבות)
|
הרי לכם רעיון:
פרו ורבו ומלאו
את הארץ!
גאוני, מהפכני.
בסוף עוד נהיה
רבים מול
מעטים.
|
|