|
אישתי,
אהובתי, ממה כבר את יכולה להציל אותי?
וסלחי לי שאני מפקפק
כבר למדתי
אכזבות.
|
את (או את) המילים שהכי קשה לכתוב.
המהפכה
והשיער הארוך והחלק שלך מתנופף ברוח,
פזור או אסוף.
|
שזורם והולך לאורך גופי,
מדגדג אותי במחשבות
על הליכה במים.
|
אני מציעה שתחתכי מזה, תמשיכי הלאה. זה מיותר, והוא גם ככה לא
יותר מידי ולא באמת מסתכל בכיוון שלך. כן, חשבת, הרגשת, כואב.
באמת שלא נורא. כבר ראינו הרבה כמוך, וזה בטח לא טוב לעור
הפנים שלך ולקמטים
|
אני חושבת איך לחלק את מנות הכאב שברשותי לאחרים
כי אחרת יעלם כל הכאב שבעולם ולא ארצה שכל זה יהיה רק באחריותי
הבלעדית...
אני ראה את כל המפייטים והמשוררים למיניהם מתדפקים על דלתי...
וחבל, ממש אין לי כוח לסדר את כל הבלאגן שהם יעשו בחוץ
|
|
|
מדהים איך תמיד
קוראים את זה.
זה כמו שתמיד
קודם כל בוהים
בפרצוף הצועק
הזה למעלה.
מה, הכתוב באמצע
לא מספיק
מעניין?
אחד שמטריד
אותכם שוב. |
|
