|
אישתי,
אהובתי, ממה כבר את יכולה להציל אותי?
וסלחי לי שאני מפקפק
כבר למדתי
אכזבות.
|
את (או את) המילים שהכי קשה לכתוב.
המהפכה
והשיער הארוך והחלק שלך מתנופף ברוח,
פזור או אסוף.
|
שזורם והולך לאורך גופי,
מדגדג אותי במחשבות
על הליכה במים.
|
אני מציעה שתחתכי מזה, תמשיכי הלאה. זה מיותר, והוא גם ככה לא
יותר מידי ולא באמת מסתכל בכיוון שלך. כן, חשבת, הרגשת, כואב.
באמת שלא נורא. כבר ראינו הרבה כמוך, וזה בטח לא טוב לעור
הפנים שלך ולקמטים
|
אני חושבת איך לחלק את מנות הכאב שברשותי לאחרים
כי אחרת יעלם כל הכאב שבעולם ולא ארצה שכל זה יהיה רק באחריותי
הבלעדית...
אני ראה את כל המפייטים והמשוררים למיניהם מתדפקים על דלתי...
וחבל, ממש אין לי כוח לסדר את כל הבלאגן שהם יעשו בחוץ
|
|
|
אתמול הלכתי
ל"נקמת
הסלוגנים".
חרא של סרט.
אבל מחר אני
הולך ל"תביא
משהו טוטאלי",
שמעתי שהוא קיבל
איזה אוסקר או
שניים.
אפרוח ורוד,
מבקר קולנוע לעת
מצוא. |
|
