|
היו לנו רגעי חסד
בודדים במהומה
היו לנו סינקופות
של עצירת נשימה
|
ובלילה ההוא
היתה החומה שבינינו
כמסך דק ושקוף
ועוביו כנייר הדק
|
יש נגיעות חטופות כמו לחישה
יש וליטוף כמו הרוח
|
לפעמים נדמה
שבאנו אל מקום של יופי
שנשאנו בכפינו
|
|
|
מי ייתן ותצא
כבר מהארון!
פרובוקטורית. |
|
