|
"יודע משהו?" נועה שואלת כשאנחנו מגיעים כבר לטיילת. "נועה,
אני לא מוכן לעבור את זה שוב." " את מה?" "את זה, כל הדבר הזה
ש.."
|
ובבוקר אתעורר לזריחה מדהימה על הצוקים. זאת זריחה מדהימה כמו
שרק המדבר יכול להפציע.
בשעות הבוקר המוקדמות אני אביט בו כשהוא עדין שכוב על המיטה,
רדום ושליו, ואצא לבדי - כפי שראוי שיעשה המסע הזה.
|
הכיוון מורה צפונה אבל היא חשה אבודה וחוש כיוון מעולם לא היה
לה.
|
כרכתי צעיף סביב הצוואר ולקחתי גם מעיל. כשהסתכלתי החוצה
מהחלון השמים היו קודרים נורא. ירדתי למטה והלכתי לכיוון האגם.
הדלקתי סיגריה. נתתי לעשן לצאת החוצה ושאפתי פנימה אוויר קפוא.
זה קור כזה שאתה לא שוכח, קור שאתה אפילו לא יכול ללכת זקוף
מרוב שהוא חודר לעצמו
|
אילו יכולתי להיות אני האחרת אולי הייתי
פרפר
|
חושבת שביום כזה
כל הקלישאות הופכות לנכונות
דמויות מולי חולפות
משתקפות בשלוליות
|
בוא איתי לים
שם משהו בי נפתח
תקלף אותי לאט
ותיזכר
|
חוצה את הלובי, חולפת ליד פסנתר כנף
נגן קבוע מנגן את הקלאסיקות של באך
דרך הרחובות שהלילה כיסה בערפל
היא נוסעת במונית, הנהג עליה מסתכל
|
במגירת הסכו"ם כלואה נשמתה של ילדה אחת קטנה.
היא לא של אף אחד, ואולי אף לא של עצמה.
במגירת הסכו"ם נשמעת זעקה, זו היא שצורחת, הילדה הקטנה.
|
יש עולם אחר
מלא אפשרויות
יש עולם אחר
טוב יותר
|
בין חדרי הלב
גשרים מתמוטטים
מתחת
לכובד משקלו
של געגוע
|
לא לא, אני לא אתן לו.
לא, זה רק יחזק אותו.
לא אתן לו להכניס אותי להיסטריה.
|
מאחורי הדלפק
מלהטטת משקאות כמו קסמים
על משטח העץ
לכל מי שמזדמן ובא
קריצות וחיוכים
עיניים נפגשות, זיופים ואמיתות
הלילה מיטה אחת או שתיים יהיו פחות קרות
|
היא בוכה
וצוללת עמוק בים
דמעותיה
|
אל אותו המקום- בפחד, בחשכה
מלאת הרהורים
רוח מעיפה את שיערה לכל עבר
ובאוזניה מרעישה.
|
ויש את החיוך שרואים אצלה דווקא בעיניים
ויש חיוך של אושר אמיתי
ויש את החיוך של הציניות
ויש את החיוך השטותי והילדותי
|
הנה מסתורין
וקצת סכנה
השראה בנדודיה
מוצאת את הכתובת
|
בוא נאהב את הרגע הזה ולנצח
כאילו לא היו רגעים אחרים מעולם
|
נתיבים חדשים נבחרים כל יום מחדש
היצר מתקמט בידי כבלים של מוסר
|
וככה אבוא אליך
חשופה כמו שאני
אחבק אותך
|
וכמה עצב כשאתה הולך
אחרי יומיים מדהימים
כמו סם
אני מתמכרת אלייך
בכל פעם מחדש
|
חולמת אותך
ולא בטוחה
הוזה או לא הוזה
|
שאריות של מסכות בבוקר
נודדות על הרצפה בין רהיטים
טריקת דלת חזקה
מפרה את הדממה הריקה
|
שהגלים יישאו אותי הרחק
שהים ייטע בי כוח
שהרוח כל הדמעות תייבש
שאתעורר לחיים ואשוב מן העמק האפל
|
נזכרת בהתאהבות המיידית
לבד עם הדף
כבר מילדות
לבד
|
במזוודה הלבנה את אורזת עכשיו
את כל המועקות
נוסעת לארץ רחוקה
חושבת שיהיה אחרת
|
לא חשוב לאן, לא חשוב עם מי
לא חשוב הזמן
אין חוקים, הכל נשבר
הכל נגמר
|
זה עולם מוזר ואתה שוב מוצף בהרהורים
אולי אף פעם לא תגלה
מי הוציא את המחוג של השניות.
|
מן המצולות עלית
אני משוכנעת שתמיד היית
חלק נסתר וקצת אפל
לראשונה יוצאת מן הערפל
|
אתה מכיר איך זה הולך
עושה הכל על אוטומט
לא עוצר שנייה כדי להיות
לא עוצר בכלל כמעט
|
יש חושך מסביב
ויש שקט מהפנט
ההרים מחזירים
הדים של תחושות
|
ברשת החיים
שלוכדת גם אותנו
הצלחת לשחרר
פרפרים שנלכדו
|
בצד הזה של הכדור השמש כבר זורחת
וחלומות הבוקר הם החלומות הכי טובים
על חבל דק ומתוח אני הולכת מפוכחת
אולי כשאתעורר אתה תהיה כאן לידי
|
כיסא נדנדה
וילון מתעופף
חלון שנטרק
ברד בחלון מתדפק
|
כל נגיעה הכי קטנה
במקום הרגיש
עלולה להרעיד אותו
כל נגיעה לא נכונה
בזמן הלא נכון
עלולה למתוח אותו
יותר מדי
|
אותה תחנה מול אותה רחבה
והעץ הבודד המרשים
והכל כמו ציור של ואן גוך או מונה
חוץ מאיש אומלל ותלוש שצועק על מסים
|
ירוק של דשא
עם כתמים של שמש
זאת שעת השקיעה
וקבענו פגישה
כשתרד חשכה
|
בפינה קטנה של שקט
זה כל מה שאני מבקשת...
|
קיץ של ידידות
קיץ של אהבה
קיץ של הרים
קיץ של דממה
|
מתחשק לי שהשמש הנעימה הזאת תמשיך לזרוח
מתחשק לי לרדוף אחרי פרפרים בשדות
מתחשק לי שנתיישב על ספסל באיזה פארק
אתה עם העיתון ואני עם ספר של גרוסמן
|
כולם מרגישים
כי אי אפשר לראות
כי היא כל כך שקטה ונעלמת.
|
אדרנלין בגוף לרקוד כל הלילה
ואתה שם מסתכל דרכי
מה בכלל אתה רואה?
שתיקות שבינינו לפעמים זה קשה
|
קו האופק מתרחק
והערב אט יורד
שתי רגליים יחפות
צועדות על קו החוף
|
אתה פורט
על כל מיתר אפשרי
בגוף שלי
בתוכי
|
אתה לא האדם שהכרתי, מי שדיבר איתי לראשונה,
אתה סתם גוף מלא במחשבות רעות,
או שאולי בכלל לא הכרתי אותך.
|
איזה מזג אוויר נפלא יש היום בחוץ. בים, לא רחוק מהבית שלך, יש
מפרשיות והמון אנשים שסתם יצאו להנות מהשמש. זה יום מצויין
לחגוג בו יום הולדת 20.
|
זאת המנגינה של חיבוקים, של חברים שטסים, של חברים שחוזרים.
זאת המנגינה של המלאכים רוקדים סטפס על העננים מעלינו. זאת
המנגינה של כמיהות וגעגועים וכיסופים. אני רוצה לא לפחד.
|
"אי אפשר לחזור אחורה בזמן" הם כל הזמן
צועקים לי את זה חזק, הם צועקים בתוך הראש שלי,
הם צורחים את זה, שכולם ישמעו, שלא נטעה.
|
אבל כדי לקום צריך קודם ליפול,
ואצלך אין מקום לנפילה.
את רוצה להיות מישהי שהמראה תחזיר לה אהבה.
|
היום כשהיינו בים, חשפתי את עצמי, את זיכרון הילדות הזה שנחרט
בי.
|
הייתי רוצה לנסוע אחורה בזמן, לעבר שנת 1985, חודש פברואר,
חורף. הייתי רוצה לראות את התקופה בה נולדתי דרך עיניהם של
המבוגרים.
|
הם מצאו רגעים של אושר
במקום בו אתה איבדת את הכל
במקום בו הכל לבן פתאום אספו אותך המלאכים
באותו המקום נהיה שחור בשביל כמה אנשים
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
ההוא שכתב את
הסלוגן ממקודם-
אני מכיר אותו,
הוא פדופיל. |
|
