[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על נולדה בפברואראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי נולדה בפברואראל היוצרים המעריכים את נולדה בפברואר

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
"יודע משהו?" נועה שואלת כשאנחנו מגיעים כבר לטיילת. "נועה,
אני לא מוכן לעבור את זה שוב." " את מה?" "את זה, כל הדבר הזה
ש.."

מסעות
ובבוקר אתעורר לזריחה מדהימה על הצוקים. זאת זריחה מדהימה כמו
שרק המדבר יכול להפציע.
בשעות הבוקר המוקדמות אני אביט בו כשהוא עדין שכוב על המיטה,
רדום ושליו, ואצא לבדי - כפי שראוי שיעשה המסע הזה.

הכיוון מורה צפונה אבל היא חשה אבודה וחוש כיוון מעולם לא היה
לה.

כרכתי צעיף סביב הצוואר ולקחתי גם מעיל. כשהסתכלתי החוצה
מהחלון השמים היו קודרים נורא. ירדתי למטה והלכתי לכיוון האגם.
הדלקתי סיגריה. נתתי לעשן לצאת החוצה ושאפתי פנימה אוויר קפוא.
זה קור כזה שאתה לא שוכח, קור שאתה אפילו לא יכול ללכת זקוף
מרוב שהוא חודר לעצמו

היי, אתה מוכר לי, קצת.


לרשימת יצירות השירה החדשות
יחסים
אילו יכולתי להיות אני האחרת אולי הייתי
פרפר

חושבת שביום כזה
כל הקלישאות הופכות לנכונות
דמויות מולי חולפות
משתקפות בשלוליות

געגוע
בוא איתי לים
שם משהו בי נפתח
תקלף אותי לאט
ותיזכר

פזמון
חוצה את הלובי, חולפת ליד פסנתר כנף
נגן קבוע מנגן את הקלאסיקות של באך
דרך הרחובות שהלילה כיסה בערפל
היא נוסעת במונית, הנהג עליה מסתכל

במגירת הסכו"ם כלואה נשמתה של ילדה אחת קטנה.
היא לא של אף אחד, ואולי אף לא של עצמה.
במגירת הסכו"ם נשמעת זעקה, זו היא שצורחת, הילדה הקטנה.

יש עולם אחר
מלא אפשרויות
יש עולם אחר
טוב יותר

געגוע
בין חדרי הלב
גשרים מתמוטטים
מתחת
לכובד משקלו
של געגוע

לא לא, אני לא אתן לו.
לא, זה רק יחזק אותו.
לא אתן לו להכניס אותי להיסטריה.

עצב
היא בוכה
וצוללת עמוק בים
דמעותיה

אל אותו המקום- בפחד, בחשכה
מלאת הרהורים
רוח מעיפה את שיערה לכל עבר
ובאוזניה מרעישה.

ויש את החיוך שרואים אצלה דווקא בעיניים
ויש חיוך של אושר אמיתי
ויש את החיוך של הציניות
ויש את החיוך השטותי והילדותי

הנה מסתורין
וקצת סכנה
השראה בנדודיה
מוצאת את הכתובת

אהבה
בוא נאהב את הרגע הזה ולנצח
כאילו לא היו רגעים אחרים מעולם

קצרצר
נתיבים חדשים נבחרים כל יום מחדש
היצר מתקמט בידי כבלים של מוסר

וככה אבוא אליך
חשופה כמו שאני
אחבק אותך

געגוע
וכמה עצב כשאתה הולך
אחרי יומיים מדהימים
כמו סם
אני מתמכרת אלייך
בכל פעם מחדש

חלום
חולמת אותך
ולא בטוחה
הוזה או לא הוזה

שאריות של מסכות בבוקר
נודדות על הרצפה בין רהיטים
טריקת דלת חזקה
מפרה את הדממה הריקה

שהגלים יישאו אותי הרחק
שהים ייטע בי כוח
שהרוח כל הדמעות תייבש
שאתעורר לחיים ואשוב מן העמק האפל

נזכרת בהתאהבות המיידית
לבד עם הדף
כבר מילדות
לבד

במזוודה הלבנה את אורזת עכשיו
את כל המועקות
נוסעת לארץ רחוקה
חושבת שיהיה אחרת

לא חשוב לאן, לא חשוב עם מי
לא חשוב הזמן
אין חוקים, הכל נשבר
הכל נגמר

זה עולם מוזר ואתה שוב מוצף בהרהורים
אולי אף פעם לא תגלה
מי הוציא את המחוג של השניות.

מן המצולות עלית
אני משוכנעת שתמיד היית
חלק נסתר וקצת אפל
לראשונה יוצאת מן הערפל

אתה מכיר איך זה הולך
עושה הכל על אוטומט
לא עוצר שנייה כדי להיות
לא עוצר בכלל כמעט

יש חושך מסביב
ויש שקט מהפנט
ההרים מחזירים
הדים של תחושות

ברשת החיים
שלוכדת גם אותנו
הצלחת לשחרר
פרפרים שנלכדו

בצד הזה של הכדור השמש כבר זורחת
וחלומות הבוקר הם החלומות הכי טובים
על חבל דק ומתוח אני הולכת מפוכחת
אולי כשאתעורר אתה תהיה כאן לידי

ארספואטיקה
כיסא נדנדה
וילון מתעופף
חלון שנטרק
ברד בחלון מתדפק

כל נגיעה הכי קטנה
במקום הרגיש
עלולה להרעיד אותו
כל נגיעה לא נכונה
בזמן הלא נכון
עלולה למתוח אותו
יותר מדי

אותה תחנה מול אותה רחבה
והעץ הבודד המרשים
והכל כמו ציור של ואן גוך או מונה
חוץ מאיש אומלל ותלוש שצועק על מסים

ירוק של דשא
עם כתמים של שמש
זאת שעת השקיעה
וקבענו פגישה
כשתרד חשכה

בפינה קטנה של שקט
זה כל מה שאני מבקשת...

געגוע
קיץ של ידידות
קיץ של אהבה
קיץ של הרים
קיץ של דממה

אהבה
מתחשק לי שהשמש הנעימה הזאת תמשיך לזרוח
מתחשק לי לרדוף אחרי פרפרים בשדות
מתחשק לי שנתיישב על ספסל באיזה פארק
אתה עם העיתון ואני עם ספר של גרוסמן

כולם מרגישים
כי אי אפשר לראות
כי היא כל כך שקטה ונעלמת.

אדרנלין בגוף לרקוד כל הלילה
ואתה שם מסתכל דרכי
מה בכלל אתה רואה?
שתיקות שבינינו לפעמים זה קשה

כמיהה
קו האופק מתרחק
והערב אט יורד
שתי רגליים יחפות
צועדות על קו החוף

אתה פורט
על כל מיתר אפשרי
בגוף שלי
בתוכי

אכזבה
אתה לא האדם שהכרתי, מי שדיבר איתי לראשונה,
אתה סתם גוף מלא במחשבות רעות,
או שאולי בכלל לא הכרתי אותך.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
איזה מזג אוויר נפלא יש היום בחוץ. בים, לא רחוק מהבית שלך, יש
מפרשיות והמון אנשים שסתם יצאו להנות מהשמש. זה יום מצויין
לחגוג בו יום הולדת 20.

זאת המנגינה של חיבוקים, של חברים שטסים, של חברים שחוזרים.
זאת המנגינה של המלאכים רוקדים סטפס על העננים מעלינו. זאת
המנגינה של כמיהות וגעגועים וכיסופים. אני רוצה לא לפחד.

הוא ואני
"אי אפשר לחזור אחורה בזמן" הם כל הזמן
צועקים לי את זה חזק, הם צועקים בתוך הראש שלי,
הם צורחים את זה, שכולם ישמעו, שלא נטעה.

אבל כדי לקום צריך קודם ליפול,
ואצלך אין מקום לנפילה.
את רוצה להיות מישהי שהמראה תחזיר לה אהבה.

היום כשהיינו בים, חשפתי את עצמי, את זיכרון הילדות הזה שנחרט
בי.

ארצישראל
הייתי רוצה לנסוע אחורה בזמן, לעבר שנת 1985, חודש פברואר,
חורף. הייתי רוצה לראות את התקופה בה נולדתי דרך עיניהם של
המבוגרים.

הספד
הם מצאו רגעים של אושר
במקום בו אתה איבדת את הכל
במקום בו הכל לבן פתאום אספו אותך המלאכים
באותו המקום נהיה שחור בשביל כמה אנשים


לרשימת יצירות הצילום החדשות
דיגיטלי
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

צבע
אל היצירה

נוף
אל היצירה

אל היצירה

אל היצירה

נוף
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

נוף
אל היצירה

טבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

נוף
אל היצירה

אל היצירה

סלולארי/וובקאם
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
תגיד, היה קשר
מיני בין
שאלתיאל קוואק
לבין האבא
העיוור שלו?




שמואל
איציקוביץ' מנפץ
פרות קדושות.


תרומה לבמה





יוצר מס' 7889. בבמה מאז 22/11/01 17:13

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנולדה בפברואר
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה