|
not existe...
אין אויבים.
תאתגר את עצמך, תמתח את הגבולות, תרחיק את החומות שהצבת.
בסוף יהיה טוב. למה לחכות לסוף בשביל האושר? הסוף זה מאוחר
מידי, תביא אותו עכשיו, אל תחייה בחדר המתנה
|
את מסתובבת אלי, ספק מתוך שינה לוחשת "אני אוהבת אותך...", זה
מרגיש אמיתי ואני נחנק, את אפילו לא מחכה לתשובה.
|
כל כך הרבה שלווה יש באש שלה שבוערת לה בעיניים שמחזיקה אותה
שלמה שממלאה אותה, שאוהבת כל כך...
|
הדמעות שלך משרטטות לך שבילים
אולי את הדרך החוצה.
|
במקום שקווים דקיקים
של אור הופכים
לחושך,
|
היא פורמת את האצבעות
אחת אחת ומגלה אלי
נשימות אחרונות של אפרוח
|
משחקת בנדמה לי
נוגעת לא נוגעת.
|
את בוכה על אהבה
שאת לא מסוגלת לתת...
|
אני אהיה הבובה שלך,
ותוכלי להלביש אותי
איך שתירצי
|
עטופה בקפלי קטיפה
מבליטה את העור שלך,
כמעט ומוחה דמעותייך.
|
לאט לאט
ואת מתיישרת
מנסה לתקן שנים שעיוותו
|
את צועקת רק שאף אחד לא מקשיב...
|
לאנשים כמוך כבר אין מה להרגיש
אולי את מה שמצופה.
את זכית לראות את עצמך
משתגעת לך מול העיניים
כשקבעת בהחלטיות ששמחה בשבילך זה מיותר
השערים נסגרו בפניך
ואת דופקת בוכה
ובועטת בכוח בסורגים של ברזל.
|
וזה בסדר, כמו חולדה
אני לא אחדל לבקש
שתמעיט את מכות
החשמל.
|
אני צבעתי בוורוד חולה את כריות אצבעותיי
ואתה ניגנת, לא לי,
|
מסתכלת על התיקרה, יד מאחורי הראש, רגל על רגל, מדליקה
סיגריה... הרס עצמי, מהפשוטים ביותר ואת מרגישה חזקה.
|
את כבר לא באה לפה יותר...
יש לי סימנים כחולים בידיים וסדקים בקיר.
|
|
|
אם אתה נהיה
מד"ן לפחות תהיה
אשדודי.
זאת שאהבה את
התל-אביבי.
ממליצה. |
|
