|
I must keep captive sole mem'ries of then.
You left me wounded, pained and so alone
|
each intake of breath stung
will we ever heal?
|
הן כבר לא יגלשו במורד לחיי
כי לא נותרו דמעות להזיל.
|
אהובי בארץ צפונית שהה
ודרך לילות הקיץ הזהובים,
מתה לה השקיעה לאט לאט.
לעיתים קרובות בחודש ההוא הבטנו בלבנה
היא נפלה ובערה בתוך פרא הזריחה
קפוא ליבו מאדמה ורגב.
ליבו דומם כאדמה ורגב.
|
|
|
לחם לחם שעל
השולחן, מי בכלל
אותך טחן? |
|
