|
אני שורדת של התעללות מינית קשה (גילוי עריות). את
רוב השירים שלי כתבתי כילדה .כיום אני לומדת
סוציולוגיה ואנתרפולוגיה ומנסה כמה שיותר להמשיך
הלאה ולא לוותר לעצמי על הזכות לחיות. כול יום
בשבילי זה מאבק על השפיות, מאבקים עם הכאב והתמונות
שחוזרות שוב ושוב.אני אוהבת לכתוב ,לנגן,
לצייר,לצלם.השירים שלי הם המאבקים שלי בחיים עם כול
הסבל והיגון הכאב הכתיבה עוזרת לי להוציא הכול
החוצה.אני רוצה לחיות , אני ממשיכה הלאה לעתיד אם
כול המטען ,כי אולי פעם אהיה טוב, אולי פעם יהיה
יותר קל.
אבא, מה זה אבא?
אבא מה זו אהבה?
והאם זה קשור והאם זה בסדר?
|
מי אני?מה אני? ואן הכול מוביל?לאן?
|
גל של תקווה, עובר לו פתאום.
גל קטן אבל עם לב גדול.
|
מה זה היגיון שיש בו כל כך הרבה סבל.
מה זה סבל שכולם אומרים שאתה לא הגיוני.
כשהתחלתי לספר את מה שקרה לי, יותר נכון כשראו את זה באופן
מובהק, חלק מהאנשים התרחקו ממני, חלק אחר אמר שזה לא הגיוני,
חלק אמרו שלהיות בקשר איתי גורם להם סבל.
|
בכל ענן אפור יש ורד לבן
והוא פורח מדי פעם.
|
ים של תקוות על חוף הים,
יושבת שם ילדה ומסתכלת על כולם.
סגורה היא בעצמה,
עיניה סגורות,
הפחד שלה הוא עצום ואין לו גבולות.
|
יום אחד הוא החליט שאני גדולה
שאני כבר לא ילדה קטנה ואז לקח אותי
איתו בכוח למיטה ואז דקר והרביץ קילל והלחיץ
ועשה את מה שעשה והפחיד אותי נורא
|
לשרוד זה לקום בבוקר ולא לדעת למה,
עם כאב עמוק,
|
אבא,מה זה אבא?
אבא מה זה אהבה?
והאם זה קשור והאם זה בסדר?
|
מצטערת לא יודעת מה לומר,יצטערת קשה לי לבטא את מה שליבי כואב
עכשיו.
|
אבא עירום אני עירומה
סבתא מסתכלת מהצד
ולא אומרת אף מילה.
|
מהילדות בני אדם אוספים חוויות שנשארות להם לנצח,
לי הכול נשכח.
|
לאכול ולכעוס על עצמך בסוף
לרצות למות ומצד שני להילחם
|
בלי לקפוץ מהחלון ולהפסיק לסבול
פשוט לקפוץ מגובה ואז כשאפול
את כל חיי אסגור בתוך ארון
|
בורחת מעצמי,
הכול מסתובב בתוכי.
רוצה לדעת, רוצה להבין
מה קורה לי.
|
יום אחד הגעתי לכאן, אף אחד לא הכין אותי, וכולם שונים ממני.
הגעתי לכאן, אבל ככה סתם. מסתכל סביב, שונה פה מבני האדם.
אנשים צוחקים, אנשים כועסים, אנשים פה זרים לא אוהבים.
זר, בין לא זרים.
|
|
|
כוונה תחילה
בסוף מעשה
דובל 'ה משבש
פתגמים |
|
