|
Light_Clouds
שוב לבי נלקח מקרבי מבלי משים.
שוב הפגיעה. החבטה. הצלקת.
שברי זכוכית מוטחים באספלט הלבן - אפור מטינופת. אלפי רסיסים
זוהרים, מזוככים, בעקבות אור השמש שניצב באותה זווית ישרה למול
השברים.
|
משעינה גבי עליו ומרגישה אלפי חודים קטנים ננעצים בבשרי הקר,
אבל זה לא אכפת, כי נדמה שהכל כבר אחרת.
|
הסלעים נראים לה כ"כ יציבים. גאוותנים, כמעט. אך לבסוף הם
יישברו, היא ידעה זאת. מחזיקים מעמד בפני הגלים הגדולים, המכים
בהם בחוזקה, אך כאשר יבוא הדבר הקטן ביותר ויתחכך בהם - הם
יישברו. כמו כולם.
כמוה.
|
אני זוכרת את היום
בו אמרת לי,
שחיוך גורר חיוך.
|
|
|
יום אחד סוס
חמור וכלב יצאו
לטיול.
"האו האו" אמר
הכלב
"איה איה?" שאל
החמור
"הי הי הי הי
הי" צחק עליו
הסוס.
"איה איה" נעלב
החמור
ומה אתם חושבים
ברווזים
וברווזות שעשה
הכלב? נכון! אמר
"האו האו" ופתר
את הבעיה.
הגורו יאיא מספר
לברווזיו סיפור
לפני השינה.
כולם מרוצים,
חוץ מהחמור,
שעדיין נעלב. |
|
