שוב לבי נלקח מקרבי מבלי משים.
שוב הפגיעה. החבטה. הצלקת.
שברי זכוכית מוטחים באספלט הלבן - אפור מטינופת. אלפי רסיסים
זוהרים, מזוככים, בעקבות אור השמש שניצב באותה זווית ישרה למול
השברים.
הסלעים נראים לה כ"כ יציבים. גאוותנים, כמעט. אך לבסוף הם
יישברו, היא ידעה זאת. מחזיקים מעמד בפני הגלים הגדולים, המכים
בהם בחוזקה, אך כאשר יבוא הדבר הקטן ביותר ויתחכך בהם - הם
יישברו. כמו כולם.
כמוה.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
