|
למשוררים אין דמעות
יש מילים
למשוררים אין חברים
יש דפים
למשוררים אין פתרונות
יש רק שירים
תמיד אפשר למצוא קרניים דקות של שלווה
שיחממו את קור הפחד והדאגה
תמיד אפשר למצוא פרחים של אושר
גם על אדמות של דכאון
|
איפה אוכל למצוא את הכח
להביט בעיניכם
ולבקש סליחה
איפה אוכל
למצוא מחילה.
|
אפילו לכתוב קשה לי
כי אין אמת גם בכתיבה
ואין טעם לבכות על כך
כי אין אמת גם בדמעה
|
מדי פעם
הרוח החולפת על פנייך
מזכירה לך מגע יד מלטף
איך שהוא הביט בעינייך
אף פעם לא האמנת
שהוא באמת אוהב.
|
תבין
לא בגדת בי
בגדת באהבה שלך אליי
|
את מסתכלת עליי
בעיניים רטובות
חסרת אונים
מתחננת לבדיחות ישנות
|
הלכתי לאיבוד
בשטחים הפתוחים של הבדידות
הלכתי לאיבוד
במדבר שאין בו דבר
מלבד חולות של עצבות
|
ללכת בשקט אל הדממה
להתרחק מרעש המחשבות
לקשור את עצמי
לתת לנפש מנוחה
|
הלהבה של אש החיוכים דועכת
חושך העצבות משתלט
|
אני רוצה למצוא את היופי שבחיוך
לאחר שמצאתי את היופי שבשתיקה.
אני רוצה שמישהו יחבק אותי
כמו שאתה חיבקת
|
לא רוצה לראות את הדברים
כתובים מולי
זה יהפוך את הכל
למציאותי
|
חושבת איך שיקרתי לכם
במראה השתקפות הבובה
שמרצה אתכם
לבובה הזאת עט ביד
|
מישהו שיסביר
וידריך אותי
ברחובות חיי המתפצלים
ושוב חוזרים
לאותה צומת דרכים
|
אני מתחננת
לדקה אחת תעזבו אותי
אני מתחננת
לדקה אחת של שקט נפשי
|
נלחמת במחשבות רעות
עם חרב התקווה
|
עם נרות ריחניים דולקים
ועיניים ירוקות דולקות מולי
כ"כ רוצה אותך הלילה
כמו תמיד
רצוני הוא אויבי
|
אני שוב מתמכרת לקול שלך
שוב עוצמת עיניי כדי לראות אותך
|
שוב פעם שוכבת במיטה
מדמיינת אותך מולי
שוב פעכם כ"כ מפחדת
שאין בי רגש אמיתי
|
אך בבגרות בתהום תמיד נחיה
כי את התמימות הנפלאה איבדנו
ומהי טיפה אחרונה של תקווה למדנו
ואת הכח שבשתיקה מצאנו
|
תסתכלי על עצמך
אינך מגיעה לשומקום
מרוקנת מבפנים
שכחת איך לחלום
|
עוד טיפה
טיפה שחודרת לגרון
מחממת את הקרחון
הקרחון הזה שקוראים לו לב
רק עוד לגימה קטנה
אני מבטיחה
הלילה אני לא אגמור על הרצפה
למדתי לשלוט בגוף
אז רק עוד קצת
כיף לעוף
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
כולם כותבים
סלוגנים
מתחכמים. אז גם
אני.
הקונפורמית |
|
