|
 "חוסר שביעות רצון" מתוך - Motion (פיצול האישיות שלי) -
יפורסם בקרוב. |
אני בן אדם אישי. אני כותבת אישי, ומפרסמת אישי. לכל
מי שתהה, הטקסטים הם לא מאה אחוז החיים האישיים שלי,
אבל הם בהחלט מבוססים עליהם. הבחירה לכתוב טקסטים
אישיים לא הייתה מודעת, ולכן היום זה יהיה לא
רלוונטי לנסות ולמיין מה אוטוביוגרפי ומה פיקשן.
בכל אופן, הסיבה היחידה שאני מפרסמת כאן, בעצם נחלקת
לשתיים:
1- זאת הדרך שלי לצעוק את מה שאני לא מצליחה ללחוש.
2- אני באמת רוצה לשמוע ביקורת על הטקסטים שלי.
באמת.
היא מרגישה לפעמים כאילו היא עטופה בניילון. ניילון בלתי חדיר,
כמו במלחמה. היא כבר לא מרגישה כלום, נעה בהילוך איטי, כמו אדם
על הירח בחליפה אטומה ומסורבלת. זוהי כנראה הסיבה לכך שהצעקות
שלה נשמעות עמומות, כמו לחישות, וגם חם לה שם מאוד.
|
בתל-אביב יש תמיד צלצול גבוה, דק וצורם, מתח קל באוויר שמכניס
לכולם אדרנלין לעשות משהו, לא משנה מה, משהו. אפילו הקבצן
במסוף לירושלים היה פעלתן ודברן, שלא כטבעם של קבצנים.
לתל-אביבים גם אין את הפחד בעיניים שרואים בהרבה מקומות אחרים.
|
את הממתק הנח בכבדות במרכז הצלחת עוטפים רוטב לבן וסמיך ורוטב
נוסף שצבעו חום בהיר והמתיקות נודפת ממנו, מהבילה בצינת המזגן.
היום אין דובדבן, רק שלוש אחיות הגוהרות מעל לצלחת בגרגרנות של
נסיכות.
|
הזיעה כבר ניגרת מחדש. זיעה של יום חדש. יש בזה משהו מרגש טבול
בהמון גועל.
|
מעבר לאופק יש תלתל
שיפול של בטן רכה.
חיוך בזוית של עין,
ראש נזרק לאחור בעדנה.
|
לרגע שברירי הדברים בשליטה
קולות הרחוב ברורים יותר
ניחוחותיו חדים יותר
|
יש לה אש בעיניים
וכל מי שרואה אותה מבחין בזה
היא כל הזמן בוערת
|
בטני היא שמוליכה את גופי.
מוליכה קדימה כנמשכת למגנט
|
לאהוב שוב מחדש
להעמיד פנים כי הצלקת שבי אינן אלא הזיית שווא
והכתמים שעליי אינם הם
|
הקדמת את זמנך
אמורה הייתה להיות זו שעתם
של המאהבים השטחיים
|
תן לי לשלוט בך,
להצמיד אותך אל המזרון
|
על פני עיתונים
מצהיבים
פני האנושות
|
ידיי יוצרות קסמים עמם אין ביכולתך להתמודד
|
ואם
נדונתי לשינוי תכלית
אסיים תכליתי.
|
סמים בלי מרשם זה פאסה
זה שייך לפריקים, למי שעוד חושב שלא להתקלח זה סקסי, ושגרביים
קרועים זה מגניב.
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
כאן לא מודיעין!
טוב נו, כן
מודיעין פה! אבל
אתה מבין למה
אני מתכוון.
שאול עזאני, בעל
דוכן מפעל
הפיס,מודיעין |
|
