|
אני מביטה כבר די הרבה זמן בפרוספקט של הבלט הרוסי. יש שם
תמונה של בלרינה רזה מדי, עם שיער אסוף מדי, בהיר מדי, עיניים
כהות מדי ועצובות.
|
ניסיתי לחייך, וודאי נראייתי כמו חיה פצועה. איזו קלישאה. חיה
פצועה מלקקת את עצמה, מחפשת איפה לנוח. אני חיפשתי לאן לברוח,
והאריה כלל לא רץ אחריי. הוא הסתובב וחיפש טרף אחר. נבלה
|
מול עיניים שחורות כשלך
נאלמת
הנה, לא רואה אותי כלל
|
ויש מין קולות כאלה,
שעושים צמרמורת בגב,
אבל שוב רק אני שומעת.
|
המוסיקה מתעצמת,
הולמת את פעימות לבי.
|
תעזוב אותי,
אם רק תתן לי לעזוב אותך.
|
והכרחתי את עצמי לחשוב מיוחד,
ונכנסתי איתם לתבנית האומללה.
|
אתה עוצם לי את העיניים.
אני פותחת את שלך.
אני פותחת אותך
|
ברגע שזה יפסיק לכאוב, אני אעמוד שקטה ואביט בי מהצד.
איך התמודדתי ואיך אני נפלאה ואיך יכולתי לי.
|
כולם אומרים להסתכל על חצי הכוס המלאה
|
נכנסת שוב לדירה הריקה. עוצרת צעדיי, עוצרת נשימתי לשנייה,
מחדדת חושים. הברז שוב מטפטף.
אלוהים יודע כמה כסף הוצאנו על חשבון המים בגלל הברז הנורא
הזה. והשותף הארור שלא מוודא.
|
|
|
אומרים שהחיים
הם זין אחד
גדול...
אבל זה ממש לא
ככה...
החיים תמיד
קשים! |
|
