|
כאן נופר, או בשמה המקורי רותם(תמורה), אמורה לכתוב
על עצמה דברים שנונים, ואם היא רוצה להרגיש פרועה
ביותר, אף מתחכמים- כמו משפט זה.
אמנם רותם תמשיך למרוח את "הביוגרפיה" הזאת עד
למינימום כי היא למעשה נורא משועממת, או יותר נכון,
משתעממת בקלות. כל שהיא תאמר על עצמה יסתכם בכך שהיא
תאמר- סמכו על האינטואיציה, והמבינים יבינו
היא קמה בבוקר לא רצוי, לתוך עוד יום של שגרה אפורה וידועה
מראש.
לבשה מה שלבשה, עשתה מה שעשתה ויצאה החוצה.
|
כבר כמה זמן שאני שואלת את עצמי אם יש לי את האומץ. כשאני
אומרת אומץ אני לא מתכוונת ללקפוץ ממטוס או משהו בסגנון. אני
מתכוונת לאומף מסוג אחר. האומץ לברוח ולא לשכוח.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"...ואז ניסיתי
להתאבד, אבל
מישהו זר עצר
בעדי. תודה, מי
שלא תהיה."
(לורד וולדמורט
מצטט מתוך הספר
"המדריך המיוחד
לנסיכה שמנסה
להעמיד פנים
שהיא חולת נפש
בתקופת ימי
הביניים החשוכים
בה הורייה
המלכים מכריחים
אותה להתחתן עם
נסיך דביל והיא
רוצה שהוא לא
יחשוק בה למרות
שהיא בלונדדינית
כוסית מהאגדות
והסרטים של
דיסני") |
|
