[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נופר אברהם
החופש איננו שאלה של גודל הכלוב-
אלא בידי מי נמצא המפתח!

 
עוגה


אל היוצרים המוערכים על ידי נופר אברהםאל היוצרים המעריכים את נופר אברהם
עברי לידר- כשהכל יעבור

כשהכל יעבור ואתה תישאר
הכאב העקשן הזה יתחלף באחר
רגשנות איומה תישאר נשימה
כשהכל יעבור
כשהכל יעבור אנשים יחייכו
ברחוב הישן הזה שתמיד ישכחו
ויראו השכנים אנשים חדשים
ואולי עוד תחזור כשהכל יעבור
כשהכל יעבור ואתה תתבהר
הכאב העצור הזה שבסוף ישתחרר
תישאר כוונה נוכחות אחרונה
כשהכל יעבור ואתה תשתכר
עם הכוס הכחולה שלך שבסוף תישבר
אנשים אחרים שרצית להיות כשניסית לחיות
כשהכל יעבור ואתה תיגמר
ויהיה במקומך מישהו אחר
רגשנות מתוקה הזדמנות אחרונה
לפני שהכל יעבור.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
7:30 AM.
"לא.....בבקשה...תחזרי לישון! עוד קצת!
נו בחייאט! את מתחילה ללמוד עוד 3 שעות תעשי לעצמך טובה ותחזרי
לישון!"- אני מדברת עם עצמי בזמן שאני מתהפכת במיטה בתקווה
למצא תנוחה נוחה שתרדים אותי חזרה.

כשהגעתי לגיל 18, כשהיה באפשרותי לשנות את השם מהרתי לעשות
זאת.
שיכנעתי את ההורים, מילאנו טפסים, אפילו פנינו לרבנים שיגידו
אם השם יתאים לי...
קיבלתי אישור לכל, אבל משהו אחר התחיל להציק לי...
משהו אחר דרש להשתנות.
זה היה תאריך הלידה שלי.

היפרדות
המראה הזוועתי של גוף אדם שוכב על האדמה כמו בובה
שוכב על האדמה כאילו אתה כבר כלום
שוכב על האדמה כאילו אתה מת!
ואתה מת!

מוסר השכל
אני הולכת עם מטריה לבד בשיא הגשם, אוזניות על האוזניים,
המכנסיים שלי רטובות וקרועות עד לברכיים ורק עכשיו אני
קולטת...
נופר...
א-ת ל-ב-ד!

געגוע
"אני הולכת נדבר איתך יותר מאוחר" היא אמרה והלכה, סגרה את
הדלת מחוריה מבלי שאספיק לומר להם להתראות.


לרשימת יצירות השירה החדשות
נשרתי לרצפה כאילו הייתי שלכת
חשבתי אולי את תהיי בשבילי אביב

אישונים שחורים
בתוך עיניים קצת אדומות

some day, I know
I'll stand proud against you

מעשה מטופש
חיוך מזוייף
מילים גדולות חסרות משמעות
נסיעה הביתה
ירידה

נדודי שינה בתחילת האביב
מתהפכת במיטה מנסה להקשיב
לתקתוק השעון ב-4 בבוקר

Tell me
How come I'm
Always the last one to know
That I'm the first one to go?

יש פעמים שצריך לוותר,להרים ידיים ולהיכנע.
יש פעמים שצריך להילחם, לאזור אומץ לצאת למתקפה.

תאמרי לי את האמת
שכל כך רציתי לשמוע
שכל כך תפגע בי
שתהרוס ותבנה אותי מחדש

יצאתם מהבית ואני כבר במקלחת
אצבע אחת מושטת לפני
ולפתע עברה בי המחשבה שאולי לא כדאי,
ומתוך הרגע זה כבר עמוק, עמוק יותר בגרון.

געגוע
טיפות של גשם נוטפות על חלוני,
ואתה עדיין לא שבת הבייתה,
חייל אבוד מחפש שביל
המוביל אל מקום חמים

זו אני שלא יכולה להתחרות
בכל הבנים ובכל הבנות
בכל האהבה, השקרים והפחד
בעובדה שנחזור להיות שוב ביחד

אני רוצה ללמוד לקרוא אותך
בדיוק כמו שאת כשהסתכלת לי בעיניים קראת אותי
הסטתי את המבט כי פחדתי,
פחדתי שתקראי עד הסוף

והזמן יעשה את שלו
יתן ויקח את מה שמגיע לו
ויתק מה שנשבר וכואב
ירפא כל פצע בלב

תנו לי לישון לנצח
היא אומרת
תנו לי אפילו דקה

יותר טוב לבד מביחד
יותר טוב לי איתי
יותר טוב לבד מביחד
יותר טוב לי איתי מאשר...

בדידות
כמה שנים שאצטרך אחכה,
כי בכל זאת אנחנו אנשים,
וגם אלוהים טועה.

אני עוצמת עיניים
לדקה אחת או שתיים
מקווה שבינתיים
הכל יסתדר
אני פותחת ידיים
נוגעת בשמיים
מסתכלת בתוך העניים
ויש בי רצון לעוף

כי ככה זה כשכוכב אחד נופל
כל השמים רועדים, בוכים
ומחסירים פעימה

כמה אמתי וכנה הוא השקר
ואיך את יודעת במילה אחת
לנפץ בי את כל מה שכואב

על זה לא אסלח לך
גם אם בעוד מאה שנים
לא אסלח לך לא אסלח
גם אם יפלו הכוכבים

אל תיגע במקום שכואב
אל תעקור לי שוב את הלב
אתה הורג אותי באהבה שלך
אני נמסה

אני חושבת שאני פה
אני רק לא בטוחה
אם רק היה מי שידע

תשכחי אותי
לרגע אחד
ותביני...

לשמור בבטן

מה אם תודי
מה אם תגידי
את מסתכנת כשאת חיה לבד

ואיפשהו אני יודעת שאני עוצרת את עצמי מלצוף
כמה מפחיד לשרוד במים העמוקים האלה
ובכל זאת אני לוקחת סיכון
וצוללת אל המציאות
מנפצת בועות של עולמות בהם חייתי
וצועקת לכולם את האמת שלי
אני מי שאני

גן עדן
קח אותי אל גלי הים ששם גופי שכב פרוש אל עיניו הפתוחות של
העולם.
קח אותי כלואה בתוך בקבוק.
שלח אותי, שלח אותי לשם

השמש חסומה עננים שחורים
והירח מוצא מפלט מן האופל
בדרכו להאיר את דרכי לשם
סכינים נכנסו בגבו

רק תגידי לי אם זה בגללי או בגללך,
רק תגידי לי לאן הלכת,
רק תגידי לי אם זה אשמתי או אשמתך,
שמהמציאות של ביחד ברחת.

עצב
ציפור,
כבר לא חופשיה,
כלואה בכלוב שלכם,
בעולם שלכם,
כלואה.

את פוסעת בצעדי ענק
בועטת בעתיך שממולך
שוכחת את כל מה שעברת

ורק עכשיו, כשלבד לי
אני הכי פוחדת מזה שאין לי
סיבה מוצדקת
לבוא לבכות לכם בלילה.

בדידות
היא בסך הכל ילדה,אבל הכאב לא פוסח על אף אחד,
כל מי שיסתכל עלייה יגיד שהיא לא משהו מיוחד,
סך הכל ילדה בת 14 שנשברת לרסיסים,
בעולם מלא בזעם וכאבים...

געגוע
בשמו של הירח אני נשבע לך
בשמה של השמש אני בוכה לך
בשם הכוכבים אני אומר לך

ואתה שנטשת בפעם הראשונה
עומד ומביט בי הולכת

גם עלה נושר בסופו של דבר
נוחת על האדמה

תגידי,
איך את חיה
כשבפנים את יודעת- אין בשביל מה

את אומרת שלא תאמיני לאנשים
שכולם מניאקים, זונות ושקרנים
אבל את לא משתנה - את תמיד נשארת
אותה הנאיבית, התמימה, המטומטמת


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני אלך אליו לבד יום אחד
אף אחד לא ידע
אני לא אגלה
ואני אספר לו ה-כ-ל

והוא לא יגלה
גם הוא לא יגלה....

אחרי ארבע שנים,
הדבר היחיד שאני באמת יכולה להתאבל עליו מהקשר שלנו,
זה שאף פעם,
אבל אף פעם, אף פעם, אף פעם...

זה מה שהשארת לי. נוצה של טווס.
ובא לי לבכות כשאני אומרת את זה...
אני צריכה ללמוד לבכות מחדש.

שבארון שלי אין שלדים
אין בגדי מעצבים
אין קופסאות מלאות במכתבי אהבה סודיים

יש רק...

היא ואני
כמה פעמים אני צריך להסביר לך
שזה לא כמו לאבד משהו שלא יכול להיגמר,
כי ברגע שאת מאבדת אותי אני לא חוזר.

פניה
לא רוצה להזדהות עם אף אחד,
גם אם זה התאום שלי,
לא רוצה להכיר אף אחד,
רוצה רק להיסגר בתוך צינוק,

זה מה שנשארת לי. נוצה של טווס.

זכרונות
כבר הרבה מאוד זמן שהייתי צריכה להגיד את זה

"לכולנו יש עבר
ולכולנו זה מציק
אבל זה כבר מתחיל להימאס..."




עושים פה
פרוטקציות
ליצורים ירוקים
קופצניים




חתול מכה שנית
שוקל קונספירציה
ושוקל התחפשות
למלפפון ים
קופצני


תרומה לבמה





יוצר מס' 23042. בבמה מאז 28/5/03 7:14

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנופר אברהם
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה