|
הצצתי לתוך התחנה, קבוצת ההומלסים היתה שם כרגיל. מתכוננת
למערכה הבאה בקרב נגד הקור. הומלסים, למרות השם, הם לא כמו
מחוסרי דיור. ההבדל הוא מהותי וחד. הומלסיות היא דרך חיים.
למסתכל מבחוץ נראה תמיד שאין להם פנים. הם קולקטיב שמשאיר רושם
מאד שטחי.
|
אהבתי את בית הקברות
של סנהדריה.
מצבות עומדות
מטפסים וקופצים.
|
מסעדה, חופשה
אני אקרע לה את הצורה
בטח היא תגיד : כן. עוד.
|
הכותרת קפצה מול עיניו: "סוציולוגיה בשירות הביטחון...מומחה
בעל שם עולמי בסוציולוגיה, מפתח - בשיתוף אגף המודיעין במשרד
החוץ - טקטיקה חדשנית - לוחמה סוציולוגית..." בתמונה הופיעו
פרופ' חממה ויעקב, מנהל המחלקה.
|
ישבתי על הכורסא בסלון, והסתכלתי לו בעיניים. זו היתה התוכנית
הקבועה שלו, והמטיף ישב בתפאורה הקבועה שלו. עיניו היו מלאות
שינאה. צריך למגר את השחורים. הוא לעג לתרבותם 'הנמוכה'.
למנהגיהם. הם אסון. הם גוזלים את לחם זיעתנו.
|
ירדנה ומשה הם הקיצוניים, הפורשים - חברי הלח"י. אבא שלי המתון
- איש הארגון. מזגתי לעצמי כוס ממשקה המשמשים שאבא עושה כל כך
טוב.
|
חיוך מעושה
טוב זו רק עבודה
אחר כך נרד
נשתה קפה
אנחנו חברים לא?
|
'אי אפשר להלחם בקידמה', נאנח בנצי, והתיישב ליד השולחן. 'זה
כמו באפריקה, או אפילו יותר טוב. זה כמו עם האינדיאנים'.
'אפשר לקבל משולש עם פטריות בבקשה?'
|
לדני יש רובוט כזה שעושה
ספונג'ה לבד
כשהוא מגיע לקיר או לרהיט הוא
משנה כיוון וממשיך לנקות
|
נותנלי
קונטרה
קונספטואלית
|
וכשקרבתי מבט לעינייך וניסיתי
להציץ לתוכך היה שם רק
חלל שחור גדול
|
היא קרבה שפתיים והניחה
בדיוק במקומם של תפילין
|
כוחנות עדינה לפתע
טורנדו מסחרראת החדר
משרה משב מרענן על פנים
מיוסרות ועיניים כלות
|
סיד וישס מסתובב על הפטיפון שלי.
צרוד.
|
בלילות בדידות מצייר
מכחול הלב
את תמצית האושר הצרוף
|
כשהתחלתי, לפגוש ולייעץ, לראשי מדינות, אילי הון, מצביאים
ודיפלומטים, לא כל כך האמנתי לעצמי. היה לי ברור שאני אכן עוזר
להם, אבל לא חשבתי שהעזרה היא אמיתית. חשבתי שאני פשוט נמצא
שם, ועוזר להם להגיע ביתר בטחון, למקום אליו היו מגיעים
|
שימון לא אוהב לספר על עצמו, בטח לא למי ששואל. בגלל זה גם לא
תדעו למה שימון חטף מכות. שימון חושב שנשברה לו היד. אח, זה
כואב. ססססאוחתו.
|
עכשיו תורו של אברם להילחץ. עכשיו זה משחק של עצבים. כמו
הורדות ידיים אבל במוח. מי ימצמץ ראשון - הלך עליו. לשימון
ברור, כמו גם לכל מי שעומד בשדרה עכשיו ומסתכל עליהם, שזה כבר
לא רק עניין של כסף. הכסף כבר מזמן לא חשוב. גם לא הכבוד.
עכשיו זה עניי
|
|
|
הגודל לא קובע,
זה איך שמשתמשים
בו.
אני מדברת על
פטיש!
איזה ראש כחול
יש לכם... |
|
