|
רשימת חיים המתפרסת על דף נייר של משרד גדול, של
תקופת חיים שעוברים ולא חוזרים יותר. של ויתור, של
חוסר הבנה. בדידות חייתית שטורפת אותך וגורמת לך
לעשות ולחשוב דברים מוזרים, אחרים, שונים. דברים שלא
חשבתם אף פעם שיקרו לכם. תנועות מיותרות בחלל. שליחת
ידיים בחושך. ליטוף חגיגי. נשימה קטועה. צרחת עונג
חולפת בחלון
ואני שרק פעם אחת רוצה להיות שם, באמת שם. נאלץ פשוט
להטות את הראש ולהקשיב.
אולי תקום כבר, קום תחבק אותי. תעביר עליי את היד שלך. שאני
ארגיש קצת נחשקת. שאני ארגיש דברים טובים...
|
בוקר. מוקדם מידי בשביל להתחיל לדבר, אבל מאוחר מידי בשביל
להתחיל לכתוב. הרגע הזה, לפני שפותחים את הפה בפעם הראשונה
בבוקר. הרי אין לך עם מי לדבר, הבית ריק. אתה בחרת לחיות ככה
לבד. בעיר אחרת. מתעורר לבד, ישן לבד, שקט. "אין אף אחד
מלבדו", מלבדך.
|
מאז שאבא הפסיק לדבר ואמא הפכה להיות אפורה והפסיקה לדבר איתי
ואני כבר הייתי בת 14 ואח שלי יונתן עזב את הבית והשאיר אותי
עם כל זה
|
כולם אוספים סביבם אנשים, מחדשים קשרים, אוכלים קובה ביום
שישי, מחליפים טלפונים.
אין לי אף אחד, שרה זמרת ברדיו... זה מעצבן אותי. הייתי צועקת
עם עוד היה לי כוח אבל אחרי שמעשנים קצת מהחשיש של צחי גם לכם
כבר לא יהיה כוח לצעוק...
|
אהובי יש תמונה גדולה שמחפשת את המקום הנכון
למסגרת היא נעה בתוך השקט המופלא שוחה בים סגול.
אני מסתכלת בה היא מספרת סיפור
|
אני מרגישה את זה
בבטן,
היום זה יתחיל.
|
אני שותקת אצלו בסלון. הוא מכין לי כוס תה, האדים על המשקפים.
הוא מסיר אותם ומנקה בזהירות. אני אוהבת שהוא מחייך אלי.
|
מוזיקה חדשה תעמוד באוויר כאילו מסכמת פרק בחיים שלך ואתה שאף
פעם לא ידעת שתרגיש ככה תעמוד
|
אני אוהבת אותך בתמימות שקטה, בעניים בוערות ורגע של רפיון
חושים.
תלויה בהעברות קוסמיות, בלכלוך ומוזיקה.
|
גבר: לא, אני חושב שלך יש בעיה עם ההגדרה...
אישה: אוו שלום לך פרויד, זה בדיוק מה שהייתי צריכה, חבר
פסיכולוג שיוכל לטפל בי...
גבר: חבר?
אישה: כן חבר.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
לא, זה לא היה
גדול, אבל הוא
הכניס את זה ממש
עמו.... היי
אמא! |
|
