|
נועם, מ 1984
מוחה נותר ריק כשהיה מלבד אותו חוט דקיק של מחשבה לא הגיונית
שהשתרך לו איתה. אוחזת בחוט הזה, היא שעטה הביתה
|
קר לי, קר לי, קר
ולא יחם גופי ממלבושי הבית.
|
אני רוצה לכתוב את האמת
רוצה אותה פשוט לומר.
בלי גינויים פואטיים מיותרים
בלי להשוות אותה לשום דבר.
|
בהלך הנפש אין טעם
אין שום תכלית אחת ראויה
הנפש מצרצרת ללא הרף
|
לרגע עיניי נשואות אל פניך
בברית שהבטיחה לשמור
על עצמה
|
פעם לא הייתי אישה, ולא הייתי קרעים
הייתי סצנות מנותחות עד לזרא.
|
המילים כבר לא מציפות, הן מגלמות
את התפקיד הראשי במחזה
של הרעיון.
|
|
|
"טה נה, נה נה
נה-נה, ני נה ני
נה נה נה, נה נה
נה נה נה, נה נה
נה. טה נה, נה
נה נה-נה, ני נה
ני נה ני נה ני
נה נה, נו ני
נה, נה נה נה...
נה נה נה..."
אחח איזו
מוסיקה.
-העמותה לעידוד
ההכרה
בפרוקופייב. |
|
