|
נועם, מ 1984
מוחה נותר ריק כשהיה מלבד אותו חוט דקיק של מחשבה לא הגיונית
שהשתרך לו איתה. אוחזת בחוט הזה, היא שעטה הביתה
|
קר לי, קר לי, קר
ולא יחם גופי ממלבושי הבית.
|
אני רוצה לכתוב את האמת
רוצה אותה פשוט לומר.
בלי גינויים פואטיים מיותרים
בלי להשוות אותה לשום דבר.
|
בהלך הנפש אין טעם
אין שום תכלית אחת ראויה
הנפש מצרצרת ללא הרף
|
לרגע עיניי נשואות אל פניך
בברית שהבטיחה לשמור
על עצמה
|
פעם לא הייתי אישה, ולא הייתי קרעים
הייתי סצנות מנותחות עד לזרא.
|
המילים כבר לא מציפות, הן מגלמות
את התפקיד הראשי במחזה
של הרעיון.
|
|
|
הכי מעצבן זה
להוריד ראש
ובעזרת המצית
לעורר תבערה
במבחנה ואז ברגע
שאתה בטוח שהראש
נופל המצית
מתפוצצת לך
בפנים ומורידה
לך את הגבות.
"קרוסורק" סטלן
בטלן מחפש
אלוורה. |
|
