|
I smoke a cigarette
and
I pretend i'm normal
and
I wish i were dead
-urania blackwell, 1990
I remember being, well, I'm not really sure where it was.
But I remember there were a lot of other people and there
were music and lights. Ohh, I remember the lights
|
הוא התעורר, השעה הייתה בערך חצות. רגליו היו קשורות וידיו היו
קשורות מאחורי גבו. הוא היה לבד וערום על מיטה גדולה
|
ומה עם מצפון? לא תוכל להרוג בן אדם, אתה הרי יודע שהמצפון שלך
לא יתן לך מנוחה.
בחרתי בגרוגרת, אותה הנקודה הנחמדה, בלי הרבה לחץ או כוח, פשוט
מוות מהיר.
כנראה שאפילו כשטן אני פשוט מלא רחמים.
|
"It was fun while it lasted, but now it has to end."
"Are you sure? Can't it go on a little while longer", she
looked at him with her big brown eyes.
|
Before he got out and left, he knew that they would never
forget each other.
|
טוב, השעה ארבע בבוקר, אני על סף שיגעון ובחוץ חמש מעלות ויורד
גשם, אני מניח שזה זמן מצוין לצאת לטיול קצר ברחובות השכונה
מלאת הסמים הזאת.
|
היינו שלושים איש, אצל כולם היה את האור.
אם אתם לא מבינים לאיזה אור אני מתכוון אתם כנראה מוקפים
באנשים שכבר איבדו אותו.
אבל אם אתם רוצים לראות אותו רק תסתכלו בעיניים של הצעירים,
להם כמעט תמיד יש אותו, זה אור החיים, אור השמחה.
|
היא נתנה לי דחיפה קטנה ושמעתי אותה לוחשת לי "זה לא אישי".
כמובן שזה לא היה אישי. למה שאני אחשוב שכשאנחנו עומדים על צוק
והיא נותנת לי דחיפה קטנה אל מעבר לקצה זה משהו אישי?
|
I was alone in the middle of the storm, and survived.
I was alone in the jungle, and I came back.
|
I remember how she walked.
I remember how she talked.
|
העיקר האמונה, כי לפיה נחיה,
העיקר האמונה, כי לפיה נהרוג
|
וספרו על אצבעות ידיים,
ואם צריך אז גם רגליים,
כי ניקח רק עוד ועוד,
אקמול פותר בעיות
|
פרפרי כאוס קטנים, היושבים בתוכי,
פרפרי כאוס קטנים, היוצרים סערות בליבי.
|
רצית להיות לבד ואיתי ולבד.
ובין קור לקור רצית חום.
|
לילה בלי עננים, לילה בלי פנסי רחוב, לילה בלי ירח אפילו, רק
לילה, שחור ואפל וטהור כמו שרק הלילה האינסופי יכול להיות.
|
ומה אני רואה? את העומק. את האנשים כמו שהם.
הכיעור שבתוכם, רגשות הקנאה והאנוכיות,
השחור המסנוור אותם ומראה להם רק מה שיש להילחם בו ולפגוע בו,
ולפגוע הם מצליחים.
|
גופה נטולת חיים מוטלת לפני,
מביט אני בלהב שעד לפני רגע היה עוד כסוף,
הוא איננו,
ותחושת הרעב נמוגה לה במעט
|
עומד עמידת ידיים,
למעלה הרצפה, האדמה הרחוקה,
למטה השמיים,
ולא אפול עוד לצד החיים
|
שבע מסכות יש לי, אותן אני עוטה,
אך אין לי מסכה שמינית, אשר אותה אוכל ללבוש מול עצמי,
ובתוכי, ובעצמי, אשא מבטי למעלה, ואראה רק את בבואתי השחורה.
|
|
|
הנני מציעה
סלוגן מתחכם
נוסף לבמה
כמה שאני
מקורית. |
|
