|
כַּרְמֶל בַּחֹרֶף
רֵיחַ טַחַב מֶשָׁכֶּר בָּאֲוִיר
מִחְטֵיְ אֹרֶן סְפוּגֵיְ מַיִם
פִּטְרִיּוֹת תַּחַת הָאֵלֶּה
וַאֲנִי פּוֹסֵעַ בֵּין הָעֵצִים, שׁוֹכֵחַ מִצָּרוֹתַי,
|
הַיַּעַר נָדַם, הַחֹרֶשׁ שָׁתַק
אַךְ עֵינֵיהֶן שֶׁל הַכֹּל דּוֹלְקוֹת וְעֵרוֹת
מַבִּיטוֹת אֶל יַלְדָּה לְבַדָּהּ הוֹלַכְתָּ לָהּ בֵּינוֹת
עָצִים
הַכֹּל רָאָה, הַכֹּל הִבְחִין
|
וְהַלֵּב כְּמוֹ כְּלִיל בָּאֶמְצַע פֶבְּרוּאָר
הַוָּרֹד וָרֹד שֶׁבַּפְּרָחִים נוֹעָז וּמָלֵא חַיִּים
הָעֵץ רַעֲנָן וְצָעִיר
נַרְאֶה הוּא מִמֶּרְחָק ומֵפִיחַ תִּקְוָה אֲבִיבִית
|
וּכְשֶׁנִּצֶּתֶת הַאֲהֵבה הִיא יוֹצֵאת מִכְּלַל שְׁלִיטָה
מֵאֵשׁ מְחַבֶּקֶת לשּ-ְרֵפָה מִפְלַצֹתִּית
מַשְׁחִירָה וְדוֹרֶסֶת אֶת הָאֲדָמָה
הַשָּׁמַיִם מִתְמַלְּאִים פְּתִיתֵי אֵפֶר
הָעֵצִים בּוֹעֲרִים וְנִש-ְרָפִים אַט אַט
וְהֵם מִתְקַלְּפִים וְחוֹש-ְ
|
הָרִמּוֹן נָפַל מֵהָעֵץ
כִּתְרוֹ הָאָדֹם הַנּוֹצֵץ, נֶמֶק
צֶבַע הַדָּם הוֹפֵךְ אַרְגָּמָן
וְהָאַרְגָּמָן אָפֹר מָלֵא רִיקָּבוֹן
|
חָנַטְתִּי פַּגַּי
עֶדְנַת נְעוּרִים פָּגָה חָלְפָה לָהּ
תַּמּוּ יְמֵי תְּמִימוּת, מֵתוּ יְמֵי תֹּם
|
|
|
הייתה פעם
שחשבת: כן, כן
כן כן, כן כן
כן. זה כל-כך כן
כן כן, הכי נכון
והכי כן שיכול
להיות, פשוט כן
כן, כן כן כן כן
כן.
ואז שאלו אותך,
וענית "לא"?
נקווה לטוב |
|
