|
כַּרְמֶל בַּחֹרֶף
רֵיחַ טַחַב מֶשָׁכֶּר בָּאֲוִיר
מִחְטֵיְ אֹרֶן סְפוּגֵיְ מַיִם
פִּטְרִיּוֹת תַּחַת הָאֵלֶּה
וַאֲנִי פּוֹסֵעַ בֵּין הָעֵצִים, שׁוֹכֵחַ מִצָּרוֹתַי,
|
הַיַּעַר נָדַם, הַחֹרֶשׁ שָׁתַק
אַךְ עֵינֵיהֶן שֶׁל הַכֹּל דּוֹלְקוֹת וְעֵרוֹת
מַבִּיטוֹת אֶל יַלְדָּה לְבַדָּהּ הוֹלַכְתָּ לָהּ בֵּינוֹת
עָצִים
הַכֹּל רָאָה, הַכֹּל הִבְחִין
|
וְהַלֵּב כְּמוֹ כְּלִיל בָּאֶמְצַע פֶבְּרוּאָר
הַוָּרֹד וָרֹד שֶׁבַּפְּרָחִים נוֹעָז וּמָלֵא חַיִּים
הָעֵץ רַעֲנָן וְצָעִיר
נַרְאֶה הוּא מִמֶּרְחָק ומֵפִיחַ תִּקְוָה אֲבִיבִית
|
וּכְשֶׁנִּצֶּתֶת הַאֲהֵבה הִיא יוֹצֵאת מִכְּלַל שְׁלִיטָה
מֵאֵשׁ מְחַבֶּקֶת לשּ-ְרֵפָה מִפְלַצֹתִּית
מַשְׁחִירָה וְדוֹרֶסֶת אֶת הָאֲדָמָה
הַשָּׁמַיִם מִתְמַלְּאִים פְּתִיתֵי אֵפֶר
הָעֵצִים בּוֹעֲרִים וְנִש-ְרָפִים אַט אַט
וְהֵם מִתְקַלְּפִים וְחוֹש-ְ
|
הָרִמּוֹן נָפַל מֵהָעֵץ
כִּתְרוֹ הָאָדֹם הַנּוֹצֵץ, נֶמֶק
צֶבַע הַדָּם הוֹפֵךְ אַרְגָּמָן
וְהָאַרְגָּמָן אָפֹר מָלֵא רִיקָּבוֹן
|
חָנַטְתִּי פַּגַּי
עֶדְנַת נְעוּרִים פָּגָה חָלְפָה לָהּ
תַּמּוּ יְמֵי תְּמִימוּת, מֵתוּ יְמֵי תֹּם
|
|
|
גוסס חדש:מי
זה?
גוסס ותיק:מי
זה?
גוסס חדש:זה
זה.
גוסס ותיק:גם זה
זה.
[פאוזה]
גוסס חדש: כאן
מתים?
גוסס ותיק: כן,
כאן נמות.
גוסס חדש: אז זה
המקום.
גוסס ותיק: כן,
זה.
גוסס חדש:אבל
אולי יהיה מקום
אחר.
גוסס ותיק:לא
יהיה
גוסס חדש: אבל
אולי
גוסס ותיק: אבל
לא.
מתוך:
"הבכיינים" מאת
חנוך לוין ז"ל. |
|
