אבא היה איש שקט, אף פעם לא דיבר הרבה וגם לא נהג לחייך יותר
מידי. הוא היה איש מאוד פשוט ושיגרתי ולא רצה או לא ידע כיצד
להביע את רגשותיו. הוא היה קם כל בוקר שותה את הקפה שלו, קורא
את העיתון שלו והולך לעבודה.
פתחתי את העיניים והוא ישב שם מולי על הרצפה
עם המצנפת הצבעונית שלו והפונפון בקצה, בקושי בגובה של המגירה
הראשונה,
רזה כמו גפרור ונראה גם קצת חולה.
בלי לומר מילה הוא קם והתקרב אלי, הרים את ידו גבוה באוויר
וטראח, הוריד לי סטירה מצלצלת.
אז מה אם אני
נופל כל הזמן,
זה סיבה לקשור
אותי ככה לכסא?
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
