[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
האזרח ק


אל היוצרים המעריכים את נעם קלינה

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מכתב
ביום האהבה חלמתי שאני מנשק מישהי אחרת, ואת נורא כעסת. לא
הבנת, לא רצית להבין, היית נסערת. איכשהוא לא הבנת שגם אני
הייתי נסער מבפנים, כבר נמאס לי מכל הסערות והמזג-אוויר המסריח
הזה. זה רק נשיקה, פניתי לקלישאות, אבל גם את עצמי כבר לא
שכנעתי,

אהבה
"ספרדי כפול" היא נבחה לתוך המיקרופון המיושן שעל הדלפק. "חריף
או פיקנטי?", שואלת אותי, אבל אני בוהה, לא מקשיב. "חריף או
פיקנטי?" היא מרימה קצת את הקול. "מה ההבדל?", אני שואל

אהבה
תמיד רציתי להיות די-ג'יי, לחכות לרגע הזה בשיר "It's raining
men" של להקת "Weather girls" שבו כולם מוחאים כפיים, שנייה
לפני שהיא צועקת ה-ל-ל-ו-י-ה, וברגע הזה להוריד לגמרי את
הווליום, שישמעו את מחיאות הכפיים של כולם.

אהבה נכזבת
ועכשיו אני מגלה שבמקלחת אני שר "אילו ציפורים". בקול רם, חזק,
בעצבים, ישר לתוך הראש של השפופרת של הצינור של המים. המים
מתיזים לי בפה, אבל אני ממשיך לשיר, ובזרם המים האדיר והלא
אופייני מתערבבות קצת דמעות שיורדות מהעין של הראש של הגוף
שלי.

אינטרוספקטיבי
לילה, סערה של יום שני בדרך, מולי שולחן עמוס, סרגלים, דפים,
נוסחאות. מכנס הג'ינס פתוח שלושה כפתורים, תלתל ביצים זרוק בדד
על הדנים, זכר למה שהיה ויהיה שוב. מאחור הרמקולים צווחים בשקט
יחסי דיסק של "לונה". על השולחן העמוס גם פלאפון, שני שלטים,
מנורה וניר טואל

אהבה
"תוריד את הראש". הרכנתי את הראש לעבר הכיור שהיה מונח לפניי.
ידו העבותה של כהן דחפה מעט את ראשי, וביד השניה הוא פתח את
ברז המים ומישש את הזרם שיצא. שתי לחיצות על השמפו, וכבר החל
לחפוף בעדינות לא טריוויאלית את פדחתי המקריחה. זרם המים החמים
טייל בניחוחות על

אהבה נכזבת
הכל קרה כל כך מהר.
כמו בבדיחה עם הצב שחוטף מכות ברחוב מכמה ארנבים, חוזר הביתה
בוכה, אמא שלו שואלת מה קרה והוא עונה -
לא יודע, הכל קרה כל כך מהר.

כמיהה
היא יושבה במטרו, מקשיבה או לא יחד איתי וכולם לצליליו
המתחנפים של פושט יד מקומי והאקורדיון שבידו. היא יושבה במטרו,
תיכף היא תקום, אני יודע. תיכף היא תקום, ואני עוד לא הספקתי
להכיר אותה.

געגוע
ואז נפלתי למימיו העכורים, השלווים, המגעילים והעמוקים של
הסיין, והרעש היה נוראי

הומור
כשהייתי ילד, תמיד היו מכינים לי לחם עם שוקולד, לפעמים לחם עם
ריבה. לבית-הספר, לקייטנה, אפילו סתם. ותמיד הלחם הזה, הפשוט,
כיכר לחם לבן, שקונים בסופר בשקל וארבעים. אצל ההנדינים היו
קונים כיכר לחם שחור, אבל רק אצלם.

אהבה
כל העולם מאונן, חשב לעצמו מאיור, והמשיך לחבוט בעוצמה באיבר
פינו המזדקן.

אהבה
אני זוכר שפתחתי את הדלת הכבדה בדיוק בחצות, ועמדת שם עם בקבוק
שמפניה וחיוך מלא שמחה, ואני הייתי במצב רוח מוזר, כי גם זה
היה היום-הולדת שלי, וגם המחשבות שלי נדדו למקום קצת אחר. הבטת
בי בעיניים אוהבות, לשנייה התמהמהתי, אבל אז לקחתי את הבקבוק
ממך וחיבקתי אותך

אינטרוספקטיבי
ושוב אני מוצא את עצמי צועד בינות העצים נפולי העלים. רעש הקור
שנתקע באוזני ובאפי, השמיים האפורים חסרי המבע, ושביל החצץ
הבוצי מספקים לי את הרקע. לאן אני הולך? קשה לי לדעת.

אינטרוספקטיבי
האוויר מחוץ לטירה בפראג הוא הצלול ביותר שטעמתי, אני חושב
לעצמי בעיניים עצומות. אוויר נקי, מבושם, חודר ומנקה. אני לא
רוצה להיות עוד סיפור קצרצר, קרצת לי, כזה שאתה מפרסם בבמות
חדשות ובין חברים. אבל בסוף את כתבת את המילים האחרונות,
ופרסמת אותן אצלי...

סוריאליזם
לפני כמה חודשים חלמתי בלילה שאני עומד באמצע מדבר, עירום,
ומנסה להתחמק מהמון חתיכות בשר - פולקע, נקניקיות והמבורגרים -
שעפות לעברי. החלום הזה חזר ביום שאחרי, וביום שלאחריו, וביום
שלאחריו...

זוגיות
אני מקווה שאתה לא כועס" את אומרת בחצי קריצה, לא נעים לך, את
במבוכה.
לא, אני לא כועס, באמת, רק הלב פועם והולם, גופי עירני, חד,
מולהב.

זוגיות
כנראה שאף פעם לא אהבתי אותה. גם כשזיקפתי פגעה בה בטעות,
בחפשי תנוחה מתאימה לשינה. גם כשהבטתי בעיניה הירוקות-חומות,
ונשקתי לשפתותיה הצרפתיות

כמיהה
שאגות, צעקות, צרחה. אני מוציא את הראש מהחלון, השחור של הלילה
מסנוור לי את האישון של העין. אבל אני בכל זאת מביט למטה, טיפה
הצידה. כן, זה אונס. היא שוכבת על המדרכה, דוממת (המדרכה, כי
היא לא מפסיקה לנסות לזוז).

אינטרוספקטיבי
מה אני עושה כאן. לחיצות יד, נשיקות, כוסות יין ובירה. מישהי
אחת שיכורה, חרמנית, מתחילה עם כולם. ריקודים, דיבורים,
צחוקים, מה אני עושה כאן. לא שייך, מושלך, בהמה על ידי פולטת
אריק שרון ושטחים. אז אני משחרר התנצלות, זורק פיהוק גדול,
ישראלי, ונרדם לכיוון הבית.

אהבה
ואז, כשצלילי חמת החלילים הסוערים והמנותקים התערבבו עם קולות
שקשוקי כוסות הבירה והוויסקי, ופרצופים ניבטו מכל עבר, חיוכים,
דיבורים, ריקודים, צחוקים, שמחה, מנגינה, ענטוזים והתחלות
ראשונות, וזוגיות שלווה, חלפה בראשי המחשבה החדה, הבודדה,
העצובה




"גמד!! צא לי
מהאוזן!!"





המטיף בתגובה
לקולות הקטנים
בראשו


תרומה לבמה





יוצר מס' 17645. בבמה מאז 14/11/03 9:11

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנעם קלינה
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה