|
נועם עירון נולד בסוף שנת 89',
חיי חיים טובים ומהנים.
שמח עם אישתו וביתו המדהימות,
כותב שירים מדי פעם.
השירים לרוב על תחושות אמיתיות וחוויותיו בחיים
הקצרים שלו.
חוזר בתשובה ומאריך כל דבר בחיים!
בבית מפואר עם הרבה משרתים
חיים הנער והגבירה בשמחה רבה.
אולם האישה כבר בלה וחולה
והכוח כמעט נגמר לה.
|
גן עדן המסכן, שומם הוא ולבד
ושם רק אלוהים מטייל לו בדד.
ואם פעם במאה, איש בה
הוא כבר לא יחזור בגילגול הבא
|
ואחרי עשורים בשנים
לקבר אחים עולים
ומיד שם עיניך רואות
נעליים שמדם אדומות...
|
רוצה לעצור שאומרים לי עבור,
רוצה לשחק בחיים.
רוצה לשחק, רוצה להשתתק
רוצה לצרוח הדברים!
|
כבר אדום הוא התפוח
בשל וכה יפה.
צבע הדם על התפוח
כי את הדם הוא עוד שותה.
וגם עולם כמו התפוח
אדמה פוריה ומפותחת.
אדמה אדומה מדם,
מדם קרבות, עוד פורחת.
|
ככל שהזמן עובר, שבוע ושבועיים
והילד שוכב במיטתו עדיין
"זה בטח הסוף" הוא חושב בליבו
"עוד מעט הסבל יעבור בעצמו"
|
רוצה אותך איתי,
רוצה אותך ליידי,
רוצה אותך כל שנייה פה לצידי
|
רוצה להוכיח לך,
אני רוצה להראות
כמה אני אוהב אותך וכמה עכשיו בה לי לבכות.
ילדה, מדוע את עוד לא מבינה?
מדוע קשה לך עוד התפיסה?
עד מתי עוד נזיל דמעה על כלום?
ומתי תביני שאת בשבילי מלחמת הקיום?!
|
אהובתי שלי,
נשמתי וחיי את.
עוד אינך מבינה,
עוד אינך יודעת
עד כמה אני אוהב אותך!
|
מנסים, מנסים
רוצים ולא מבקשים
חיים קלים וחיים משגעים.
הכל כאן ביחד בערבוביה אחת.
אז למה בעצם פשוט לא חיים???
|
השמיים בכו ביום שנולדת,
האדמה פרח שעליה דרכת,
הרוח שרקה מנגינה נעימה
לכבוד יומך הראשון.
אבל רק עכשיו,
רק עכשיו ירה בי קופידון...
|
שוב מחייך,
נזכר באתמול
מציאות של חלום,
עם תחושה של כנפיים
ורגשות אהבה
של לעבור את השמיים.
אולי אני מת ועליתי למרומים.
לא! כי גם בגן עדן לא כל כך נהנים!!!
|
עוד 15 שנה מהיום
אשכב לידך ואחלום חלום.
עוד 15 שנה מהיום
אחיה איתך וביחד נחלום.
|
חי רגיל בכל יום שעובר
כך בטוב וברע בבית הספר מסתדר.
כך עוד דקה לה עוברת,
עוד שעה נגמרת.
וסוף סוף חוזר אליך הביתה.
נשמתי, את חיי וגופי
בכל שניה שעוברת רוצה אותך לידי.
|
חיי את הרגע,
חושב על העתיד.
מדבר רגיל
למרות שבפי דבר אחר להגיד.
מדמיין את הפגישה ושוקל מילים רבות
לא משנה אם נפגש או רק נדבר איתך שעות.
|
אהובתי שלי,
נשמתי וחיי את.
אינך עוד מבינה,
אינך עוד יודעת
עד כמה אני אוהב אותך!
|
הרכבת נוסעת למקום לא נודע.
ילד בתוכה לצד אימו
ואביו מת ואינו,
ומסביב המון אנשים,
מכל הגילים, מכל המינים.
|
שמש, זריחה, חיים, משפחה,
אהבה, שמחה, אושר וברכה.
חיי בשמחה בכל יום שעובר,
נהנה מכל רגע שגופי כאן עובר.
רק טוב ורק הנאה ובזכות מי כל זה קרה?
למי אני חייב תודה???
|
|
|
בכל פעם שאני
קורא ספר חסר לי
הכפתור של
ה"הגיבו" בסוף
והסלוגנים
בצד...
צרצר |
|
