|
 
קוראים לו נועם
כל השאר פשוט לא נראה חשוב.
עדיין חולם להיות אחד שיגשים את כל החלומות שלו.
הוא היה מסתכל עליי, צועק, מקלל, ומוריד לי סטירה, שואל למה
באתי לעולם?, ואומר שאני מזכיר לו את אמא שלי, אשתו, הוא היה
מוריד לי את החולצה, לוקח את הנעל שלו ומתחיל
להכות בי בגב, והכל תוך כדי קללות, צעקות והמון כעס ושנאה.
נו..., יש ילדים שמקבלים 100 בחשבו
|
לא שאני מאשים רק את המשפחה המזדיינת שלי, אבל בהחלט אפשר לומר
שהם אחראיים לחלק מהבעיות שלי, אז והיום.
ככה זה, כשאתה גדל בבית שבו יש הכל חוץ מאנשים נורמליים, שאמא
שלך אלכוהוליסטית מזדיינת מסריחה, שבשבילה, בקבוק ויסקי טוב,
יותר חשוב לה מהילד המזדיין
|
אמרת שהסמים הם החברים הכי טובים שלך, שאני סתם
אידיוט שלא מבין כלום מהחיים שלו, שאתה תעדיף גרם אחד עליי,
שאתה לא שם עליי,
זה פגע בי, למרות שבתוכי ידעתי שהנרקומן המסטול מדבר, ולא
החבר שלי.
|
הסיפור שלי, שהוא בעצם לא אחד הדברים המעניינים שקראתם אי פעם
יגרום לכם לתהות ולשאול את עצמכם, אם הייתם יכולים לחיות
במקומי?,
לסבול כמו שסבלתי?, ולעשות את אותן הטעויות שעשיתי?.
אם בחרתם להמשיך לקרוא את סיפור חיי, אל תצפו לסוף טוב, זאת
לא אגדה, ולא סר
|
הסיפור שתקראו עכשיו מסופר מהסוף להתחלה, ואם אתם שואלים למה
לעזאזל?
אז תרשו לי לענות לכם שזה בגלל שמבט נוסף על השם של הסיפור
(כן הכותרת)...
יסביר לכם אולי שכרגע אני מת, כן כן, עמוק באדמה, קבור בארון
זול מעץ, ובלי אויר או רוח חיים.
|
גמרתי, אפילו לא טרחתי לברר אם את הגעת לאיזשהי אורגזמה, ונראה
שגם לא היה איכפת לך.
לא באתי לכאן כדי לעשות לך טוב.
הקטע של הזיונים נגמר להלילה, ואני כבר מתלבש.
את שוכבת לך על אותה מיטה, שכמה דקות קודם לכן,
היית עליה בפישוק רגליים וגנחת מהנאה,
|
אף אחד לא נשאר כדי להספיד אותי, אף אחד לא יניח פרחים.
אני אהיה סתם עוד אחד שמת, סתם איזה חלקה 4 שורה 2 מימין לקבר
אחר...(נשמע כמו מקום בקולנוע)
אני מקווה שיהיו לי שם שכנים טובים, בשורה שלי, לא פטפטנים
כאלה, אנשים שקטים שלא יקומו מוקדם מדי בבוקר ויעשו
|
"השמיים בצבע אדום!"
מה לא? בשבילי כן. גם אם כל העולם יגיד לי שאני טועה ואולי
אפילו יהיה מישהו ממש עקשן שינסה לטעון שהשמיים בעצם צבועים
בגוון של כחול. שיגיד, לי לא איכפת. בשבילי הם בצבע אדום, אני
בטוח, שכנעתי את עצמי בזה, אין מצב שאני מחליף ככה צבעים פתא
|
החברים הכי טובים חיים בחוסר ודאות
כשכל דבר קטן שתעשה יכול להיות טעות
כש"מר בערך" מיואש "אדון כמעט" כמעט מצליח לעודד
בערך לא נחשב, כמעט זה לא עובד
|
נשאר לי להמשיך ולחכות לשמש שתאיר ותחמם
שכל מה שכואב פשוט יפסיק וייעלם
בלילה אני ער, ביום אני חולם
על כל מה שאני כבר לא צריך
|
היא בת 62 עוד מעט אפשר לראות שהיא נגמרת
חתולים באים לפגוש אותה כל יום
כך היא נשארת מאושרת, מחברת שיר עם משמעות נסתרת
לפעמים היא מרגישה קצת מיותרת.
|
ורק אני ואת כמו ילדים קטנים,
אני מושך לך בצמות, ואת אומרת לי שאת שונאת בנים
שוב משחקים בחול, בניתי לך ארמון כי אני אוהב המון
בואי ונחזיק ידיים...
|
בפגישה הראשונה רק מסתכלים על השמיים
ואת מחפשת שם כוכב שלא ממש קיים
ואיפה הוא נמצא עכשיו? אולי נפל לתוך המיים?
והגלים שטפו אותו כל כך עמוק אל תוך הים
|
נו אז מה אם את אוהבת את ההוא מהשכונה
שמחליף את הפרחים בנשיקות וחיוכים
ואת עליו תמיד חושבת בדקות לפני שינה
החלומות עוד ממשיכים...
|
וכשתגדל אתה תהיה אחד שחי כמו בספרים
תמיד הסוף הטוב מגיע מאוחר, כשנכנעים
זה לא כמו שכולם הבטיחו, העולם מלא שקרים
אם תחפש בתוך הדף אולי תמצא שם רגעים
שנשארים.
|
רציתי להגיד לך כל כך הרבה דברים ולא הספקתי
לתפוס את ההזדמנות, לצעוק שזה כואב
תחושה של ריקנות
האם אתה חושב עליי?
|
הוא קרא לה נסיכת הקרח שהפשיר
וכשבכתה כתב לה שיר שמח
על אהבה אחת
הלב שלה המריא איתו כשהמטוס נחת
|
אני נוגע בשמיים...
הציפורים שרות לי שיר פרידה
מנסה למצוא אמת בתוך ענן מלא שקרים
לחפש תשובה, לפתור את החידה
|
כבר לא יהיה בסדר
המוות מחכה לי בפינה הכי קרובה
השארתי צוואה על קיר ישן בחדר
שמישהו במקומי יוכל לתת קצת אהבה
|
וזה כמו בוקר שמתחיל כשיש כבר ערב
אתה יושב לבד עם עצמך
חולם שהכאב מפסיק, ליפול על חרב
שזה יציל אותך מהפחדים שלך
|
שוב לוקח מונית לסימטה חשוכה
מחפש אנשים שיבינו אותך
ולא מוצא כי הפנס נשבר
הכל נראה אותו דבר
|
בחלומות הכי ורודים שלו הוא נח עמוק באדמה
וכל יום שעובר הוא בשבילו עוד קרב קצר במלחמה
על השפיות...
פתאום כבר לא כל כך מפחיד למות
|
את השירים שהוא כתב הם עוד ישירו כמו תפילה
אלפי מאמינים עיוורים שלא רואים את האמת
כשהוא חושב על זה הוא מאושר ומקבל בחילה
מהשורות הלא ברורות על דף ישן שהתקמט
|
שהתפוצץ...
כי מישהו הכניס יותר מדי אוויר
וכנראה שזה מגיע לה לסבול
ורק לאבא יש תשובות והוא יסביר
|
הילד יודע מה טוב לו...
שלשקר זה להחזיק מעמד
מספיק לו רק רגע אחד קצר
לשכוח את כל אותם דברים שהוא למד
|
אל תבכו עליי
אף פעם לא אהבתי פרחים
הם נובלים כשאותך שוכחים
העולם ממשיך לדהור במהירות מירבית
עצוב כל כך למות בערבית
|
הוא עדיין מקווה שיום אחד אולי גם הוא יצליח
אך לא הפעם, הוא מיואש
החליף מחברת כי נמאס לו להתחיל עוד דף חדש
בגעגוע.
|
המשחק הזה שונה
אין בו מקום למנצחים.
זה לא חשוב מי מסיים ראשון
לא חשוב מי כמעט הגיע שני
|
לתפוס את עצמך הולך ישר כשכל החדר מסתובב
לתת לרגע לעבור לאט, כל כך בשקט
יש מישהו מאושר כי הוא מצא את האחד שהוא אוהב
כשכל החלומות הם על ספינה שמתרחקת
|
נר קטן על מצבה קצת ישנה ומלוכלכת
אף אחד עוד לא ביקר כאן השנה.
אימא באה, מניחה זר של פרחים ואז הולכת
כנראה שזה מספיק לה שאני בתוך תמונה
שתלויה על הקיר, בדיוק כמו שמצאו אותי
|
תחשבי עלינו כשתראי בלון שמתפוצץ
הזאב לא טיפש כמו כיפה אדומה
לא כל מה ששווה תמיד חייב להיות נוצץ, את שוכחת
היום זה נגמר
|
הגיבור של הרגע
עוד חיוך למצלמה
כשכולם מוחאים כפיים הוא נמצא במלחמה
עם עצמו בלי סיבה
הצלחה או אכזבה? אתם תחליטו...
|
ביום הכי טיפשי שבחיים שלי הרגשתי מיותר
ניסיתי לגבש זהות ברורה, טיפה שונה ומתוחכמת
עולם מלא חוקים בלי היגיון כמו מה אסור ומה מותר
ציירתי לי בראש תמונה עם קו שחור ומציאות מושלמת
|
17 מילים ששמעה הפסיכולוגית,
ואמרה:"יהיה בסדר", העיקר שמשלמים
לה את הכסף, ואני בוכה בחדר, לא איכפת לה,
לטפל בבעיות שלי, אולי עוד 17 ימים.
|
הוא כבר לא נשאר כי החליטו שאיתו זה לא עובד,
הם כל כך פוחדים מהכותרות של חייל שהתאבד.
פסיכיאטר, לכולנו יש פחדים, כשלובשים את המדים...
זה פוטנציאל צבאי של מתאבדים.
|
ועכשיו הכל נגמר, ואני כבר מתלבש
את שוכבת ושופכת את הלב...
וזה קטע די מוזר, כן כל מה שמתרחש
מספרת לי עד כמה זה כואב...
|
אל תשב בלילה, ותכתוב שירים,
זה כבר לא איכפת לך מה שכולם אומרים.
כל מה שכתבת, עם סיגריות ועשן,
גרם לך להיראות בחור כזה רגשן.
|
וגם היום השמש לא תזרח
ותפזר מילים שלא תשכח
מילים פשוטות שהיא אוהבת, עליך רק חושבת
רוצה אותך הכי קרוב אליי
כשגשום תחשוב עליי
עד שהאביב יופיע בלי סיבה.
|
שוב אתה מרגיש שזה מוזר,
שהכל תלוי תלוי במציאות.
הכאב שלך עכשיו חזר,
רצון חזק פתאום למות.
|
ובחלון כבר אין מי שיקרא לך
ויבוא, ייתן לך יד,
ייקח אותך לשם, יחזיר אותך לעוד חלום
שלא היה לך, ינשק ואז ישכח,
את הבדידות שלך, הסבל הנפשי שבתמימות...
תבקשי עוד אהבה ואז למות.
|
הוא כותב סתם שירים,
במגירה הם נשארים,
עדיף לו כבר בלי חברים, כי כולם עכשיו אומרים
שהוא נתן ללכת, לחיות בלעדיו,
הוא חושב רק מתי היא תחזור שוב אליו.
אבל היא לא רוצה, כי עדיף לה להיות לבד...
|
לא יכול לראות אותך בוכה,
מתי תיהי שמחה?
מתי זה יגמר?
מה קורה לך כשאת עצובה?
אין לי אהבה,
לאהוב אותך יותר.
|
יש לי שתי מילים להגיד לך:
אוהב אותך, אוהב אותך.
בכל מקום אליו תלכי אני שלך...
יש לי שני דברים להסביר לך:
רוצה אותך, רוצה אותך.
חולם עליך בלי סוף, תמיד, להיות איתך.
|
והוא לבש את הבגדים המוזרים לפני חצות
המכנסיים כבר ירדו ויש חולצה עם משבצות שתישאר
והוא אוהב לגמור מהר והוא בוכה על זה כל בוקר
ולפעמים זה משמחה
|
הנה זה עוד לילה, בלי הרבה שינה,
הוא הבטיח לעצמו, אך זה לא השתנה.
הוא מרגיש שהוא נחנק, ובצורה סגורה,
מסתכלים עליך, תחייך, זה לא נורא.
|
ואת שוב שוכבת עם כל העולם,
מזיינת ת'שכל שכלום לא מושלם,
את בכלל לא מושלמת, אם יש בכלל שלמות.
והוא שוב מבטיח עליך לשמור.
תרדי כבר על ארבע, ותני לו לגמור,
את הסיפור הזה ולבד, ורק אז נמות.
|
את חשובה מהחיים שלי,
ולא יודע מה קרה...?
שכל הקטע, כבר לא בשבילי,
אוהב אותך, אוהב נורא...
|
אולי זאת המציאות?
וכשתחשוב עליי תבין שזאת הייתה טעות
|
אולי עכשיו הכול נראה יותר רגוע?
ונשאר לי לקוות שהמרחק הזה עושה לך קצת טוב.
שוכב על המיטה, נלחם בגעגוע
והוא לא מפסיק לרדוף, כמו שבשיר שלא חשבתי שאכתוב
|
וכותב את השירים, מתאר את התחושות
על חיים שלא הגיעו לי, עובר תקופות קשות.
מתחמק מהעובדות שהשאירו מצלקות,
זה היה קשה להיות הילד, שבמקום לקבל קצת נשיקות
הוא כל הזמן חטף מכות.
|
כשהוא משקר לעצמו הוא מסמיק
מחליט שהוא ממציא את החוקים
האמת שוב משתלטת על החיים שלו
בחומות שהוא בנה סביבו אפשר למצוא סדקים
|
הלב מבקש להישאר
בכלא שבו הוא נמצא כבר תקופה
ואיך שעוד לילה מחזיק אותי ער
גם כשאת אומרת שאת עייפה
|
והיא עזבה, בנו לה שם דירה,
בעוד חלקה של שקט, הקדישו לה שורה,
עם פרחים ואורחים ונרות, הם בוכים בלי הפסקה...
למה את מחכה?
|
כבר שנה היא חולמת והחיים ממשיכים
לתת לה סיבה להפסיק אותם
לפעמים נעלמת כשכולם אותה צריכים
האושר נמצא בסיבוב הבא
|
נחפש משמעויות
בתוך השיר
שהמילים שלו נותנות לך הגנה
פתאום ללכת זאת רק הזדמנות קטנה
|
ואני מתנהג מוזר כלפי כולם,
וחוץ מעצמי אין לי עוד אף חבר בעולם...
אבל לפעמים נדמה לי, שהכל רודף אותי
ואני מתנהג מוזר כלפי כולם.
|
אני איש של חורף, ואוהב שהגשם
שוטף לי את כל הדמעות,
לא רוצה לבכות, לא רוצה לחיות...
|
אליך תמיד, זה כואב לה שם,
עכשיו היא נמצאת עם המטומטם,
שדואג לה, לא כמוך,
שאוהב אותה כל כך.
אליך תמיד, ותראה אותם,
עכשיו היא איתו עם המטומטם,
שדואג לה, לא כמוך,
שרוצה אותה כל כך
לא כמוך.
|
בעוד לילה שהוא לא ישן ומנגב דמעות,
זה קשה להירדם כשיש לך רק 6 שעות.
עם מחשבות על העתיד, מלחמות עם הפחדים,
ובבוקר שוב תלבש את המדים.
|
אתה כבר בטח שכחת, מי היה שם כשהיית צריך
ואת הלב שנשבר, זה שזנחת, אין לו תוקף שפג
אל תחפש תאריך.
|
אם תתקרבי תוכלי לבכות איתי,
ממנגינות של פרידות
ועצבני כי את כבר לא איתי,
הנסיכה ברחה, אין טעם להמשיך לחיות...
בסרט וחיים של אגדות.
|
את הכל כדי שלא תיהי לבד,
שתישארי איתי, כי כבר אין לי אף אחד.
ואבא לא יבין אף פעם ת'כאב,
כי חוץ מאת הבקבוק, שום דבר הוא לא אוהב.
|
שב עם עצמך, תסתכל על החיים,
ותראה את העולם, במשקפיים של עיוורים.
|
כולם מחפשים את מה שלא צריך
האושר לא מספיק צריך גם דרך לפחות
והבנות בוכות כי אין עוד תאריך
לתת טבעת... כשהספינה טובעת
הלך על מי שלא למד לשחות.
|
עצמתי עיניים, קיוותי לטוב
לרגש הזה יש מקום מיוחד
כמו שיר אחרון שהבטחתי לכתוב
הכל יסתדר, את תראי, יום אחד
|
לקום בבוקר, לפתוח את העיניים,
להיות לבד על המיטה, להסתכל מהחלון על השמיים...
לשרוף תמונות ולא לחשוב על הפרידה,
להיות ציפור שעפה, חופשיה ואבודה.
|
כששאלתי אותה; "את חייבת ללכת?"
היא אמרה שאסור לאחר לסרטן
ולתת לו לחכות, ושלא צריך לבכות,
"אמא דואגת גם משם..."
|
את יכולה, לעצום את העיניים,
אני אמשיך להילחם כאן בשבילך.
זה קצת מוזר, שאנחנו כבר לא שניים,
פתאום כשמישהו קם, ומחליט שהוא הולך.
|
נעים מאוד, זאת לא אני
אולי תפסיקו לנחש
אמת היא פתרון זמני
הלב צועק, הגוף לוחש
|
לכתוב שקרים בתוך שירים, להתחמק מהסברים
את האמת עוד לא יצא לי לנסות
לצאת ממצבים קשים ולשחק באנשים
כי זה מה שאני יודע לעשות
|
בינתיים שוב תשקע בבדידות,
יש לך סיבה לחיות, והיא הרצון למות.
השמיים משקפים ת'מציאות,
אין לך סיבה לחיות, בינתיים שוב תשקע בבדידות.
|
ויש טיפשים שמרחמים עליי,
אני אומר תודה ואז צוחק...
אני אוהב שמתקרבים אליי כי אז אני יכול להתרחק
עוד סנטימטר שמאלה, קרוב אל הקצה
בדרך כלל כמו שאני רוצה
|
אל תגידו לי למצוא את האמת,
הפסיכולוג כבר מת, ואני אדם אחר.
|
אל תעזבי אותי,
אני לא יודע כבר מה לעשות
בוהה שוב בקיר, סוגר ת'חלון,
שלא ייכנס אויר.
|
ואת יודעת זה כואב,
לראות אותך איתו, ולשקר ללב,
שאומר, שהוא אוהב אותך כל כך...
ואת יודעת שאני חושב, שלאהוב אותך זה להגיד אוהב,
בלי לכעוס, על הדברים שעוד נשכח...
אני אוהב אותך.., אוהב אותך.., כל כך.
|
הוא קם לו בבוקר, שותה את הקפה כשהוא קר
העצים לא אומרים לו שלום,
משהו בו לא מבין גם אותם.
צחצח שיניים, החזיר את החיוך המוכר
|
אחרי מסע ארוך שלא ממש נגמר
הוא שוב חזר להתמודד עם האמת.
שמעתם כבר מספיק שטויות שהוא אמר,
אמת בלי משמעות על דף שהתקמט.
|
בנו לו עתיד, משפחה, 2 ילדים,
ציירו לו תמונה צבעונית ויפה
ועוד כשהיה קטן, הם הלבישו לו מדים,
שילחם ברעים... אך הוא נלחם בעצמו
|
עוד נשימה קצרה, עיניים אדומות
כאב שלא עוזב כמו צלקות
שנשארות אתך גם כשהיום עובר
ושום דבר לא משתנה.
|
וזה כבר לא כמו פעם, כשגדלתי בשנה,
זכרונות מהנרות והעוגה המשונה
האורות, המצלמות, שצילמו את התמונה
הישנה... הכל שם השתנה
|
גלים עולים כמנגינות, כשמתנגשים שני עולמות
נשמתי... תגידי לי היכן אמצא את השקט
הנפשי...? הכל ממשיך להיות כמו אתמול
והיום זה כמו מחר
|
ומתנדנד בלי סוף, כותב במקום לשתוק,
זאת הרגשה דפוקה של דיכאון עמוק
מבין שהתרופה נמצאת רק בשירים,
סתם עוד תקופה, והרופא ירשום עוד כדורים.
זה בחיים לא יעזור...
אני יודע שמחר כל זה יחזור.
|
ללכת, וזה כבר יעבור
הפחד שנשאר
כשאין לאן לחזור
לראות את האורות שמשתקפים מעל המים הקפואים
בתוך הים
|
ומלמעלה, הכל נראה כל כך פשוט
מיליון דברים שלא עובדים
מתחילים להסתדר לאנשים הכי קטנים
ששם למטה, יש חור גדול במציאות
עוזבים הכל ומתאבדים
היום זה כבר לא באופנה להיות זקנים
|
אמא דאגה לכסף, אבל שכחה אותי,
היא תמיד אמרה שהקמטים שלה באשמתי
כשיצאתי לשחק, שאלו למה אני כבר לא צוחק
כמו שצחקתי פעם?, היו יותר סיבות לבכות,
ולחיים כבר לא היה שום טעם.
|
וזה כדור אחד לראש כי השכנה שלך על ארבע,
אווירה של בית זונות, שולחת יד ואז קורצת
המיטה שלך מזמן שונאת את כל מי שעבר בה
לך תסביר שאין מצב להשתנות,
כשהאמת שוב מתפוצצת.
|
עדיין מנסה להתחמק, גם מעצמי
לזרוק הכל אל תוך הים
לבכות על מה שלא קיים
כמו בשורות הלא ברורות
אושר אחד, מיליון צרות
|
לאהוב את עצמך בלי דמעות זה קצת אחר,
להבין ולחייך כשהכל כבר מסתדר.
ולהיות מאושר, כי אתה צריך להיות,
ולחיות את המחר, כי רק כך אפשר לחיות, את החיים.
|
...
אוהב אותך, עושה זאת בשבילך,
לכן אני הולך, לדאוג שאת תמשיכי כל הזמן רק
לחייך, וזאת לא אשמתך, וזה לא בגללך,
לכן אני הולך..., בשבילך.
|
וכנראה שהחיים פשוט סוגרים עליי עכשיו...
מכל הכיוונים, מעיף עפיפונים
יוצא לסרט, מסיבה של כיף וזיונים
וזה מצחיק לשמוע שכולם חושבים עליי, היום
תמיד בלי שום סיבה, תמיד בכל מקום
החיים הם רק חלום.
|
וחיים אומר לי; "בוא, תהיה בסדר",
אל תחפש את הטעות הכי קרובה
יושב על השטיח, סגור בתוך החדר
ויש לי סיבה אחת אך לא מספיק טובה
לרצות לחיות, לרצות למות...
חיים אומר לי שזה לא כל כך פשוט
בסוף כולם מתים למצוא את הטעות הכי קרובה.
|
ואם תראי איזה קבר נובל,
תדעי שעבר, ואני לא סובל,
תנסי לא לבכות, לעצור את הדמעות..
הכאב-זה אני, מת מזמן.
|
ציור עם שמיים וכוכבים
ושיר שמזכיר לי עד כמה קרובים
היינו
לפני שזה נגמר
|
ויש לו את החברה הכי יפה בעיר
אבל הוא מעדיף לחשוב שזה כבר לא ממש עוזר
ויש לו את הכי גדול, הכי חזק, הכי מהיר
והוא אוהב לראות סרטים כחולים רק בשידור חוזר
|
יש מישהו שחושב עלייך
דקה לפני שהוא נרדם
החלומות כבר מוכנים לפגוש את הכאב
|
שיש טיפה של כישרון בים מלא בהזיות
כתבתי עוד שיר לא מובן, אני משאיר את זה לכם
תחליטו אם זאת יצירת מופת או אוסף של שטויות
אני כותב בשביל עצמי אבל נמצא כאן בשבילכם
|
הם הנה הם יושבים ומדברים, על עוד נושא סתמי,
חושבים על המחר, רק אני נשאר תקוע בהיום.
הדברים נראים ברורים, תעשן ,אולי תסביר לי את עצמי?
מתעורר ליום שלא מזכיר בכלל את החלום.
|
הם אומרים שזה הכל מלמעלה, זה כתוב,
ושהסוף קרוב ואי אפשר לקבור ת'מציאות
אתה לוקח עוד כדור וזה קורה לך, ושוב,
מרגיש שוב את הסוף קרוב, אבל בטוח שזה לא מספיק בשביל למות.
|
לפני שאני עוזב, יש כמה דברים שרציתי לומר לך,
שכאן זה עדיין כואב, אחרי הפרידה מגיעות הדמעות
אני לפעמים עוד חושב, אולי הייתי צריך כבר לחזור,
וחלק ממני עדיין אוהב, וחלק חושב שזה לא יעזור.
|
אם היה לך טוב, לאהוב בשבילה,
אתה מזיין זונות והיא אומללה.
היא עכשיו עם אחר, מתנחמת, פגועה,
ורק אם היא תשכב איתו, היא תהיה רגועה.
ואתה בן זונה, כל הזמן מתחמק,
וכשהיא מתקשרת אז אתה מנתק.
ואהבת אותה, זה עדיין כואב,
אז רק תשלים עם זה שגם הוא אוהב, או
|
למה זה צריך להיות אני?!
שסובל... בכל יום שעובר, כשדברים לא מסתדרים,
נמאס לראות עיוורים, חולמים, טיפשים מאושרים
כי זאת סתם הצגה במשחק של החיים,
וכשאתם תהיו זקנים לא תרצו להיות עוד שחקנים
|
מתוקה שלי, על מי את חושבת היום?
מי עושה לך את זה? מי עכשיו הנסיך
על הסוס הלבן שיוצא מתוך חלום שנגמר
מתי שלא צריך, קשה להתעורר בצד הקר של המיטה...
|
לא אל תבכה, כי אתה צריך להיות,
בנאדם שלא נרדם, מעדיף שלא לחיות
בעולם מלוכלך, והצל שלך עצוב כל כך,
הוא עזב אותך והלך.
|
אמא חיבקה אותך, רק פעם בחיים,
זה קרה רק כשנולדת,
ומאז היא שם עם אלוהים
ואתה, השתנית, נהיית בן אדם אחר
ממה, שאתה בכלל זוכר...
בראשון בנובמבר.
|
וכשתחשוב עליי תדע
שלא רציתי שתראה אותי
נלחם בדמעות, מפסיד לכאב
קשה לי לשנוא את כל מה שאני אוהב
|
פה בהרגשה כזאת, עם התלבטות בין החלטות,
אין מה לעשות, עדיף לשקוע ולשתות
להשתכר, עם כל מה שלא בטוח שתפסיד,
אין עוד עתיד, אין עוד עתיד
להתנגש עם הכאב...
יש לך רגע, מישהו חושב,
להתפרץ אל המציאות...
מישהו למעלה, חי עכשיו בשביל למות.
|
ככה סתם, הוא התעורר בבוקר
והלך לו ברחוב,אנשים כמעט ולא אמרו שלום.
הקפה נשפך על עוד שיר מאמול,
התעורר אל המחר וניסה להיזכר שוב בחלום
|
אותה הסיטואציה רק בממדים שונים
סיפור קצר שאין לו התחלה, ואלף אנשים שמבינים
על מה אתה חולם עכשיו ואיך זה ייגמר,
תקשיב למנגינה הזאת, יש מישהו שאומר
|
כל הדברים שעברת..., והזיכרונות,
הרגעים שקברת, והדיכאונות.
השמחה והכאב, ולפעמים אתה חושב,
על כל מה שעברת במציאות...
בתקופה של התבגרות.
|
הוא מתרחק
ובורח למציאות שהוא יצר לפני שעה
שכולם שם אוהבים אותו למרות שהוא כזה
האמת בסוף תבוא וזה יקרה בהפתעה
ומרוב מחשבות פתאום יש לחץ בחזה
|
תחזיק אותי חזק כשכל זה מתפורר
אני רוצה להישאר
קשה לדמיין עוד יום אחד עובר
כל כך לבד, מבלי ששנינו נתעורר
|
איך זה שהוא, שונא ת'מציאות?
הוא נולד בתקווה שיום אחד הוא ימות,
ועכשיו, הוא מרגיש שזה קורה.
איך זה שהוא, חוטף עוד מכה?
הוא הולך לטיפול, פסיכולוגית דפוקה,
לא רואה, שהוא כבר בעצמו יורה.
|
תישאר כאן איתי - ובכלל לא חשוב
אם בסרט הזה יש עוד רגע עצוב
והכל יעבור, זה טבעי ונורמלי
הכאב אמיתי, כל השאר וירטואלי
|
לפעמים כבר אין ברירה, ולפעמים זה לא קורה...
אין עוד רגע להפחית את הבדידות
חבקי אותי חזק ותני לי למות...
חזק בזרועותיך.
|
לא חשוב היום, הוא מתרכז במחר
כשהשמש תשלח לו חיים חדשים
הוא מתחיל להבין שזה כבר מאוחר
לחייך ולחשוב שהכל יסתדר...
|
והוא חי חיים של סבל, מרגיש כלוא,
מרגיש כל כל לבד.
יושב בחדר, מהדק ת'חבל,
מרוב בדידות, כי אין לו אף אחד.
|
לא קרה שומדבר! זאת סתם מחלה נפשית,
פסיכולוג שכבר נשבר, כי הוא לקח אותי אישית
כמו פרוייקט שאף פעם הם לא מסיימים,
ונמאס שמבטיחים לי שהכל יהיה בסדר...
אבל הם לא מקיימים.
|
ויש לך חלום, להיות אחד שכן רוצה לחיות,
במקום, שבו יהיה אפשר להיות
בן אדם, שיש לו לפעמים כמעט הכל,
כמה זמן אתה יכול עוד לסבול?
ויש עוד מציאות, כמו סרט ישן, מוזר,
אם תמות, זה יישאר אותו הדבר.
שאלות, שכבר מזמן נמאס לשאול,
כמה זמן אתה יכול את זה לסב
|
בדרך אל אותה טעות
אם נחפש נוכל למצוא סדקים
במציאות.
אל תבזבז את הדמעות
יש משהו בי שלא רוצה ללכת.
|
חמש דקות של שקט
ואת כבר לא נרדמת
קשה למצוא חלום אחד מוזר שישקף את המציאות
|
מי יישאר איתו כשהוא יברח שוב מעצמו, מחוסר ביטחון
בבני אדם?
זה לא שווה אם אין שם דם ומישהו שנפגע
חמש עשרה שניות על איש טיפש ומשוגע
|
זה התחיל לפני חצי שנה,
היא היתה מלכה, עכשיו היא בת זונה.
זה נגמר וזה הרס אותך,
היא עכשיו שוכבת שם, ולא איתך.
|
ביום בלי צבעים, אנשים שטובעים
בתוך ים לא כחול
הם מתים על החול, הלבן
הכל כבר מובן להם כמובן
אז הם לא צריכים לדבר.
|
אין לנו זמן להבין, למה חוגגים דבר עצוב?,
צריך להאמין שזה כבר לא חשוב.
19 שנים, שעברו בדכאונות,
בתוך פרקי זמנים בצורות לא נכונות
עם עצמך, הם רואים אותך שוכב על המיטה,
ובורח, מחבקים אותך, אתה פתאום צורח.
|
עד שהוא יתעורר, ויבין,
שזה יום חדש לחיות.
אין לו סיבה, תני לו תקווה
כי הוא לא רוצה להיות
סתם משורר, שכותב,
עוד שירים בלי משמעות.
זה כבר קרה, הוא שוב ראה
שזה יום חדש למות.
|
שוב נפלה עליי תחושה של יום עצוב...
אל תיהיי כל כך טיפשה, זה כואב כשאת איתו,
אני נשבר... מהבדידות, איך שקשה לי לבד,
(איבדתי ת'שפיות)
שוב נפלה עליי תחושה של יום עצוב.
|
ביום של שקט
כשהמציאות חונקת
פחדים שמשתלטים על אנשים פשוטים, חצי מתים
והיא צוחקת
|
רציתי להגיד את הדברים,
כי זה מה שהם אומרים;
שאת, יוצאת עם אחרים,
אמרת שהם סתם משקרים...
וזה קשה להאמין.
שאת, חושבת שזה רציני,
אם זה לא את אז זה אני...
תביני את עצמך, כי מי יבין?
|
תברח מכל החלומות שלך
תלך לישון כשהכאב עוד ער
אולי עצוב לך להיות לבד, להתמודד שוב עם הפחד?
פתאום השיר הזה נשמע מוזר כשלא שרים אותו ביחד.
|
הוא עצוב כשהוא לבד,
מסתכל סביבו, אין אף אחד איתו.
יש לו אהבה קטנה, אך היא לא נמצאת במיטתו,
הוא יודע, שהסוף קרוב, יותר מדי, יותר מדי
משתגע, כי קשה לו לאהוב...
יותר מדי לאהוב.
|
מה קרה מתוקה? איך זה מרגיש להתעורר
בצד הקר של המיטה?
ועוד חצי משפט שבור ועוד שתיקה
כשמרגישים שזה חסר
ומאבדים שליטה
|
ולא נשאר כאן אף אחד
שיחבק.
|
דפוקים כמוני...
קניתי די וי די תוצרת סוני
אומרים שביפן עושים דברים שמתקדמים
שוכב על המיטה רואה סרטים של ילדים
שלא יהיו לי...
לא מאמין למה שהם סיפרו לי
שיש עולם קטן ואנשים נורא גדולים
שיש מספיק תרופות אבל תמיד יהיו חולים,
דפוקים כמוני.
|
יש מישהו שמבין שהתכוונתי
לאותה פרידה קשה שהוא עבר?
יש מישהו שאומר: "אני הבנתי"
גם כשזה נראה כמו שיר על שומדבר?
|
לשכוח את הפחד
ולהבין שכנראה כבר אין יותר ביחד
שתשאר לבד כי זה פשוט צריך לקרות
הלב הזה חזק אבל מרגיש את הדקירות
|
כדור אחד באוויר
ושניים בחזה
לפני שהוא נרדם
עוזב את העולם הזה
|
הנה אני שוכב, שם רחוק במיטתו,
מנסה להגיד לגוף מה לעשות איתו.
וקשה לי להבין, פסיכולוגי נטו, מאמין,
אין לי רגש להסביר, אין לי מישהו שיבהיר
|
להישאר ביחד, הסיפור הזה נגמר...
לך הוא אמר.
ואת בוכה בשקט, הוא אומר לך שזאת האמת...
הלב פשוט גוסס, הניתוח לא הצליח,
החולה הזה כבר מת.
|
אתה מרגיש קצת כמו מלך, שאיבד ת'ממלכה,
אם היום היא סובלת, אז מחר היא בוכה
שיתנו לה קצת שקט, ויתנו לך להיות,
שוב המלך...
כולם עכשיו עוצרים בשביל לחיות.
|
הוא לא יגיד לך שזה לא כואב,
הוא לא יאהב, כמו שאני אוהב
ואת לא תישארי לבד, יש לך אותי איתך.
|
על טיסה מספר מאתיים חמישים
מותר לבכות כשמרגישים
שזה עומד להיגמר
כל כך עכשיו, כל כך מהר
|
למה הוא מתכוון כשהוא אומר שהוא יודע?
הוא ממשיך ומשקר, נתפס על חם ומשתגע
בנקודה הרגישה, מאבד את התחושה האמיתית,
אתמול היא היתה רק חלום...
היום היא כבר כמעט מציאותית
|
מספיק לומר לה כמה היא כל כך יפה,
כי מה שבא לך זה רק להיות רחוק
אתה אוהב אותה משדה התעופה,
כשהמטוס כמעט ממריא, אתה יכול לנוח ולצחוק
|
אני לא מבינה איך הצלחתי להחמיץ דברים ברורים,
לא שאלת מה עבר עליי בלילה, רק שקרים.
שוב אותה התמונה, משחקים שוב בנדמה, מאושרים,
לך תשב לבד, תכתוב עליי שירים
|
מבין שזה הגיע, מוכן לחלומות
בהם תמיד תוכל להיות אתה
בלי מסכות ובלי חומות
להיות חופשי, כשהעיניים עצומות.
|
ושוב כולם לא מבינים איך לא הצלחת להעביר את המסר
בשירים שלך.
תמיד אותו סגנון, אותם החרוזים, אותה הכתיבה הטיפשית שלך.
כשילד בן חמש עשרה כותב יותר יפה
על בוקר שמתחיל בעוד עיתון, עם רבע כוס קפה,
אתה מסביר להם שזה אתה, שזאת הסיבה
|
זה אתה לבד, נגד העולם,
תדמיין לך חיים כמו סרט לא ממש מושלם.
ואתה עכשיו עצוב,כשאתה שוכב איתה,
וזה לא נראה חשוב, אם אתה אוהב אותה.
|
אז עברו כמה לילות, ואני ממשיך לבכות,
וחושב עליך כל הזמן, נמאס לי לחכות.
אם אראה אותך עכשיו, המרחק כבר לא נחשב,
אבל את אמרת שזה לא אפשרי
|
אני שקוע בהרהורים...
ומצייר לך לבבות שבורים,
"תשכח מזה", עכשיו כולם אומרים.
איך לא היינו מאושרים?
חושב עליך בלילות קרים,
יושב בחדר וכותב שירים...
|
תסתכלי עלי, אני עומד מתחת לחלון
שלך, שיר אהבה כותב, וזה נשמע אחרת,
מי פגע בך והלך? מי אהב אותך כל כך?
כמו שהספקתי לאהוב, ואולי את לא זוכרת?
|
הבוקר לא מביא איתו תחושה כל כך אחרת או שונה
מתעוררת לעוד יום של לבד וכרגיל
זה מתיש אותי, אותו חלום, עולה שוב התמונה
שלך... הלב רוצה לנוח, השקט שמבהיל
כל כך ריק בלעדיך, שואלת איפה זה נגמר?
וכבר שוכחת איפה זה התחיל.
|
קשה כשזה נגמר, וכשהסוף כתוב,
וזה ייקח קצת זמן עד שתקבלי פרחים
שם עמוק באדמה, זה כואב וזה עצוב,
שאת הפרחים זוכרים, ואותך הם שוכחים.
|
הלב רוצה לחזור אליה
אבל ההיגיון יודע...
שזה הזמן שבו אומרים להתראות.
|
לשכב על המיטה בלילה, לספור דמעות במקום כבשים
וחייבים להתמודד, לא לפחד כשמנסים
שוב לעצום את העיניים ולשאול; "מתי זה יעבור?"
הלב הזה חזק, הם לא יוכלו לשבור
אותך.
|
עדיין מחפש את האומץ, להילחם בפחדים
שחוזרים אליו כל לילה, דקה לפני שהוא נרדם
סיפור על הנסיך שכנראה כבר לא יהיו לו ילדים
על נסיכה שגוססת, היא מתעוררת מוקדם
|
היא שוב פעם צוחקת ושוב פעם בוכה
פתאום היא מנסה להאמין שהיא תשיג את מה שהיא צריכה
חיים בלי מכשולים
זה חלק ממזל של מתחילים
|
לילה טוב לך, עברנו כבר הרבה דברים,
כתבתי כבר המון שירים וסיפורים עליך בנאדם
תישן בשקט, אין
פה חלומות שאסורים,
אני שוכב כאן לידך, ועוד שניה אני פשוט נרדם.
|
אתה יכול לבכות,
אל תסתיר את הדמעות
גם ליצן כמוך עם חיוך עובר תקופות רעות.
ואתה יכול לבכות, מותר לך לסבול
כי ליצן כמוך עם חיוך, יכול לבכות,
כשלוקחים לו את הכל.
|
למה הם צוחקים עליו, כשהוא אומר שהוא רוצה למות?
וזה כל כך נכון,
הוא כתב זאת בשירים שלו, בכל מיני צורות...
והם התעלמו, סתם תגובות לו רשמו.
למה הם צוחקים עליו?
|
תנסה לכתוב מכתב קצר, לתאר את התחושה
של לחיות עם הפחד...
יש כאלה שבוחרים למות לבד,
רק אני יושבת כאן וחושבת שעדיף למות ביחד
|
ולא תמיד אפשר למצוא סיבות ולהסביר
איך החלום הזה הופך למציאות,
שלאהוב אותך זאת לא היתה טעות.
|
"הם חיים בעולם כואב, שהמציאות מכאיבה בו,
אני לא רוצה לחיות ככה, אני לא רוצה שיכאיבו לי,
הם קוראים לי לא שפוי, אומרים שאני צריך לפגוש את השפיות,
אני לא רוצה, אני לא רוצה לפגוש את השפיות..."
|
וזה סתם, רק עוד תקופה, אני עובר,
את החיים שלי קובר
הולך קדימה, לא חוזר,
יודע שזה לא עוזר.
אין שום תקוות-זה לא עובד,
ומחשבות של מתאבד
כי בשבילי יכול להיות,
שמאוחר מדי לחיות.
|
ולמה ההפסד הזה פתאום מרגיש כמו ניצחון?
ושוב פעם התאהבתי בבן אדם הלא נכון
אולי בגלל שהוא שונה?
כל כך עצוב להיזכר.
ההיגיון שלא מסכים לרדוף אחרי מה שהלב בוחר.
|
מזל טוב, גדלת בעשרים שנה,
ושומדבר לא השתנה.
נשארת אותו דבר, אותו ליצן שלא יכול לבכות,
מזל טוב, גדלת בעשרים שנה
ויש לך סיבה קטנה,
שתשאר תמיד, אותו דבר, נשאר רק לחכות.
|
פתאום אני חושב, אולי אותך אני אוהב, עדיין,
תני לי רק תשובה, יש עוד אהבה
מונחת שם..., רחוק מכאן.
אל תגידי שעבר קצת זמן,
ולא מוכן..., יש תמונות שלך על השולחן
שבחדרי..., אם נחזור תבכי, תצטערי,
אני חושב אולי, עדיף שאת תישארי
קרוב אליו..., נפרדנו אך רוצ
|
מי אם לא אני
יחבק אותך בלילה, כשקר ואת רועדת
מתחת לשמיכה
|
ועכשיו כשהאושר הזה כנראה לא יגיע
תסתובב ברחובות ותמצא חלומות להגשים
אתה לא גיבור, מפוחד ופגיע
וגם אם לא רואים אז תדע בטח מרגישים
|
ומכל הפרחים בעולם העדפתי לנבול
לצלול לאדמה.
להרכין את ראשי, לעצום את עיני
מפני השמש החמה
|
תבטיחי לי שאת ואני לא, ניפרד בנשיקה,
כי זה רק יגרום לי לבכות עוד, אז תביני מתוקה.
שאני לא האביר, שרק לו את מחכה,
ואני אוהב אותך, מאושרת רחוקה.
|
הם קוראים לך שוב מלאך הסבל,
ואת רוצה למות...
קחי את הצוואר, ועם החבל,
תתנקי מהמציאות...
|
במקום סגור קטן, כשהשקיעה כבר מתה,
הוא יושב עם האקדח, וטוען אותו לפתע
קול גדול נשמע חזק,
הוא מרגיש קצת משותק
במקום סגור, קטן, עלוב ומרוחק
|
רק עוד צעד קטן ואז אתה תתאהב
בכל מה שעזבת
והם אמרו לך מזמן שבאמת יש כאב
את מי היום שוב אכזבת?
|
והם אומרים לי שזה לא בסדר שאני מתנהג כמו בחורה
כששמתי לי איפור לבד בחדר, ניסיתי לשנות את הצורה
של איך שהדברים נראים, הנסיכה הזאת כבר בת עשרים
נחיה בהכחשה, בסוף נמות מאושרים
|
שואלים, מתי תחזור?
ואני פשוט כבר לא יודע.
ממשיך קדימה, בלי לחשוב,
איך הם לא ראו שזה פוגע?
ממשיך לכתוב... הוא עבר שלוש שנים
והפסיק רק כשהוא השתגע.
|
במקום מסובך, בין שנינו לשאר העולם,
זה כל כך, ברור שהכל נעלם.
שאתה חשוב יותר מדיי,
ואוהב אותך יותר מדיי...
|
כולם יושבים בכיסאות עם גלגלים
ורק מרים חושבת שהיא יכולה לעוף
כשהתקווה היא חלק ממזל של מתחילים
היום היא משותקת כמעט בכל הגוף
|
ועד אז היא תפרוש כנפיים,
הוא יראה שיש מלאך קטן
ששט בשמיים, ובוכה על מה שהוא נתן,
לזה שאותו עכשיו עוזב, ופתאום קם והולך
המלאך עכשיו יושב, מחכה שהעולם עוד יחייך.
|
הוא מקווה שאת שמעת שהוא צעק חזק "הצילו",
שלא יכול להיות יותר נורא,
שהמצב שלו על הפנים.
זוכרת איך שבשכבה איתך כל הבנים התחילו?
ואת שיחקת אותה כמו בחורה...
עם רגשות שמשתנים.
|
בלי לבכות כמו תינוק בכיין במשך שש שעות,
לנסות ולעבור את התקופות הכי גרועות.
מאמין רק בעצמי, שמגיע לי יותר מזה...
ככה זה.
|
את לא ישנה, אך עוצמת עיניים,
עצמו לך אותן, כשראו שאין ברירה.
הדרך ארוכה, שם בשביל השמיים,
לא רואים את האור, בקצה המנהרה.
|
איך הוא רוקד, שותה, מעשן,
בלילה חוזר למיטה וישן איתו, ומתעורר.
איך הוא בולע המון כדורים,
הוא עושה את זה דווקא למרות שאומרים לו לא, ומתעורר...
למציאות.
|
ואתה קם, לבוקר אחר,
מרגיש שיש משהו שלא מסתדר,
החיים לא הולכים לפי איך שהיית רוצה.
ואתה שם, וכבר לא חוזר,
מדליק עוד סיגריה, וזה לא עוזר,
נזכר באתמול כשבכית וזה שוב יוצא.
|
נראה שאין סיבה להתעורר ליום חדש ומיותר
תוציא את הכאב שלך על דף בתוך החדר
פתאום אסור לילד לחייך אבל לבכות תמיד מותר
ולקוות שיום אחד הכל יהיה בסדר.
|
עיניים מלאות דמעות, מבט קפוא שיישאר
גם כשהפחד יעבור
והתקווה הלכה לישון אך הכאב הזה עוד ער
יש לו תמיד לאן לחזור
|
הנה שוב אתה יוצא, לא מסיבה ברורה,
ושותה הכל כמו מיים, מזיין עוד בחורה
שלא עשתה את זה אף פעם, ועכשיו היא כבר גמורה,
ונתת לה מאתיים, אז היא מחזירה תמורה...
|
שהיא כבר לא אוהבת, היא באה ועוזבת
ביקשה את האמת למרות שהיא כל כך כואבת
היא חושבת, אולי תכתוב לה שיר?
אולי אותה תזכיר בעוד משפט?
או מילה, למי איכפת, העיקר שהיא נשארת בחיים.
|
הוא לבד, מתמודד עם פחדים,
שנותנים לו לחשוב, על דברים שלא יראה במציאות.
זה נחמד לפחד מדברים,
זה עושה לו קצת טוב
לקוות שיום אחד הוא עוד ימות.
|
יש לו דברים, מוזרים, להפחית את הכאב,
זה קורה לו בעיקר, כשהוא על זה חושב
על תקופות במציאות..., והיום שבו ירצה למות,
והוא לא מאושר.
|
היום קיבלתי 6 תגובות, 5 מהן היו שלי
יש עלובים שמוכנים למות בשביל תגובות
וגם אני אחד מהם אז יש מקום כאן בשבילי
כותב שירים כדי לתת לכם את התשובות
|
ויש כאן משהו שאולי
שווה להילחם עליו
עכשיו
|
שומע שיר עצוב ולא זוכר את המילים
בסוף הכל תמיד נגמר
ולא חשוב איך מתחילים
|
ושוב אני לבד, שואלת את עצמי מתי זה ייגמר?
יש חלק בי שלא מוכן לתת לך ללכת.
פתאום כבר לא איכפת לי מה כולם אומרים ומה אתה אומר
דקה אחרי שתעזוב האהבה איתך הולכת
|
אם הייתי יכול לוותר לעצמי ולשכוח
לשכנע שיש בי עוד כוח
להגשים חלומות
להגיד שכבר אין מסביבי את החומות
|
הם קוראים לזה המחלה החדשה,
הטיפש שבחיים לא ירגש אישה
האידיוט שלא יקלוט את התחושה, יחיה עם הבושה לנצח...
|
המלחמות הכי טובות
הן אלה שאפשר לשכוח
וגם אם זה כבר לא יקרה...
כשתעצום את העיניים, תישאר
ואל תשכח אותי.
|
כל מה שרצית, כל מה שחלמת
כולם שואלים; "מה פתאום נעלמת?
לאן הוא הולך? ולמה הוא לא מחייך?
מה קרה? ומה כל כך רע?
|
וזה קצת מוזר, שאני לא מרגיש,
אז חבר, תכין מהר את החשיש...
ונעוף רחוק, נשכח מהפחדים,
ובסוף נלך לישון עם הבגדים...
עם הבגדים, עלינו,
אם רק אלוהים יכל עכשיו לראות, את שנינו.
|
תנו לו להיות מי שהוא, גם אם הוא לא מי שחשבתם,
תבינו אותו, הוא אותו הדפוק שאתם תמיד אהבתם
בלי שטויות, נטיות, בלי סמים, הזיות
זה מצחיק שהיום קצת קשה לו להיות מי שהוא
|
אם קר לך הוא ידליק את החימום
הפלסטר לא עוצר את הדימום
הלילה זה נגמר, אל תשכחי,
תיהי ילדה טובה ותחייכי
|
ילדה קטנה עם לב זהב
חיפשה את הגשר שיוביל למציאות
כי אין לה מישהו שיאהב
והחיים שלה נראים כמו עוד טעות
|
הכי פשוט זה לוותר על התמונה...
אז הוא שובר את המסגרת, וקורא לה מכוערת,
ומחליט שעכשיו זה הזמן לצייר אותה אחרת.
|
אם זה נגמר אז קחי הכל
אבל תדעי שחלק יישאר
תמיד איתי...
כל כך עצוב ואמיתי.
|
הוא רואה כבר את הסוף, ומוותר על התקווה,
ונשאר לו רק לכתוב כמה מילים על מצבה
עם משמעות..., אין לו סיבה לחיות
עדיף למות
|
הנה הוא שותה עוד בקבוק זול של משקה חריף,
מתנתק מהחיים, ובצורה שרק הוא מעדיף.
לא נשאר מי שיגיד לו להפסיק, ושישמור עליו,
זה פשוט דבר ידוע, שהבנאדם עצוב עכשיו.
|
שהשקט הזה לא עושה לך טוב
כי יש אלף דברים שרצית לומר
תשתמש בדמעות ותצליח לכתוב
על הרגע הזה שבעצם נגמר
|
תצחיקו אותי, נמאס כבר לבכות,
על חברים שלי, אחריות כבדה לסחוב.
ותנו לי לשתוק, קשה לי לחכות,
לרגע שיגיע ויהיה בו רק טוב
|
מסתכל מבעד לחלון על כל מה שקורה,
העולם סביבו כבר מתמוטט, אבל הוא לא רואה.
החיים פשוט הרגו אותו, עדיף להיות כבר מת,
ואין לו אמת, כי הוא חי בשקרים, עד היום שבו ימות...
וככה זה כשיש פירצה במציאות.
|
וכשהוא מדבר יש רק שקרים שמשתלטים על הלשון
משאיר את הפחדים שלו על דף בתוך מחברת
תמיד אותו כאב, אותם שירים, תבכה ואז תלך לישון
בבוקר התחושה הזאת עוד שם והיא נשארת
|
המצב לא השתנה, מאז שהלכת,
לא סובל עוד דקה, כי אני לא יכול.
להסביר את הקשר הזה, את התלות הגמורה שבך,
זה קשה, להסביר את הכל.
|
איפה טעינו? מה השתבש?
ואיך בעיניים לא נשאר סנטימטר יבש?
ומי הדפוק? ומי הנורמלי?
את זה לא נצליח לפתור בחיוך וירטואלי
|
שוב פקודה דפוקה, שגורמת לו לראות,
שהכל נמאס מזמן, שעדיף לו כבר לירות
בעצמו, את עצמו הוא שוב שואל,
איך הוא שם בצבא התקפה לישראל.
|
תתעוררו!, זה עוד נמשך,
יש שם ליצן עצוב כל כך.
שעוד בוכה, בלי הפסקה,
דרך הסבל ארוכה.
|
במי היום פגעתי?
כשלא ממש הבנתי
אין זמן להתאהב.
|
ברגעים של אמצע הדרך, הוא איבד את הרצון להשתפר,
ונשאר כזה בערך, מנסה שוב בעצמו להיזכר...
הם יגידו לו להשתנות, אבל הוא ירצה להישאר,
ברגעים של אמצע הדרך,הוא קובר...
שוב את עצמו, במציאות,
זה יום יפה היום לחיות... בשביל למות.
|
לחשוב שאם פגעתי בך
אולי זה לא מספיק להצטער
ולבקש סליחה
להאמין שמשהו בי עדיין שם איתך
|
לפעמים נדמה לי, שזה לא כל כך פשוט,
החיים שלי הולכים בכיוון הלא נכון...
כל מה שקורה לי, זה רק חלק מטעות,
בתפיסת המציאות, נגד כל חוקי ההיגיון.
|
שיתפוס אותך, יחבק חזק ולא יעזוב
גם כשאת תלכי, יישאר קרוב
בדרך כזאת או אחרת,
תגידי שאת מאושרת
|
כשתבכי אני כבר לא אהיה ליד, להוציא לך ממחטה,
ועכשיו אני יכול להתרגל לצד הריק של המיטה.
אני בדרך להגיע למקום שבו אני ארגיש קרוב,
לעצמי, אולי זה באמת רק טוב, שנמאס לי לאהוב.
|
לרמי כואב להיות מבין ומתחשב
החברים שלו חיים כשהוא מדליק את המחשב
להתחבר ואז לברוח, לנסות כל כך לשכוח את האמת
שבמסך שלו הוא חי אבל במציאות הזאת הוא מת.
|
יש לו חדר בדירה קטנה, והוא בוכה לו שם,
וקורא את כל מה שרשם
כשישב ונלחם בבדידות...
הוא כותב שירים כל כך ברורים, ולא מבין אותם,
מחפש עוד משפט מטומטם
משהו שיבהיר את הרצון למות.
|
ורק איתך זה קל לי להבין מה שאני מרגיש
ניסיתי לנחש על מה אתה חולם
על הכאב שלי? הוא כמו שלך, דמעות וג'ויינט חשיש
כששנינו נלחמים הפחד ייעלם
|
תסתכל על עצמך, בשלבים במציאות,
החיים מאכזבים כל כך
מצחיק יותר למות.
וזה הסיפור שלך, לך תמצא את האמת,
את הרגע בו שווה לחיות
אתה בעצם מת
|
אולי הוא לא אוהב אותך?
אולי זה לא כואב כל כך
כמו שחשבת שזה יכאב
ברגע שבו הוא עזב
|
בלי חלומות עליך ועליו
אולי כל זה היה צריך לקרות?
ומי יגיד לי מה עושים עכשיו
כשמרגישים בלב את הדקירות?
|
מסתכל עליך מנגבת את הדמעות,
את בוכה כבר איזה חודש
בשבילו שלוש שעות.
את חייבת לעזוב את הסיבות,
להמשיך לחשוב שהוא אידיוט.
מתקרב אליך, אז ספרי לי מה קרה?,
מחזיקה בקבוק של בירה
עצובה ושיכורה.
את אומרת שזה שלב שיעבור,
לא זוכרת שרצית אליו לחזור.
|
כל המילים שניסיתי לכתוב,
לא תיארו אותך כל כך טוב.
כל השורות הן חסרות משמעות,
הדימויים לא משקפים את המציאות.
האהבה שלנו היא סם, שנגמר
וקשה לי לחיות בלעדיו.
ואני כבר מכור, וכותב לך מילים עצובות,
ושולח אותך שוב אליו
|
איך שזה לא חשוב לך,
התגובות שלהם?
הם חושבים שזה כואב לך, אם להם זה כואב,
וכותבים שזה יפה, שמרגישים זאת לפעמים
ולך זה קצת מוזר לקרוא,
כי היית על סמים.
|
החלטת כבר את מי אתה אוהב?
הלב שלך נמצא בארץ רחוקה.
הדמעות שנשארו כלואות עמוק בתוך מחשב
יש מיליון תשובות לשאלה כל כך דפוקה
|
אומרים שבלילות הוא מדבר עם הירח
שרק בכוכבים אפשר למצוא את התשובות
שכשהמציאות בוגדת בו הוא שוב בורח
למקום אחר
|
שלא תדע עוד צער, שלא תראה עוד רע,
כשראית את אמך לאחרונה, היא נקברה
עמוק באדמה, ועכשיו הפכה להיות,
סתם מלאך קדוש למעלה, שרצה למות ולא לחיות.
|
אמא רצתה שיהיה לי רק טוב,
אך זאת לא אשמתה שגדלתי ברחוב
רחוק מהכל, ימים של שיגרה,
עלובי החיים, באותה הסירה.
משעמם בלילות, ואין מה לעשות,
אז יוצאים לבלות, מתפתים לנסות
לשתות אלכוהול, לעשן ת'סמים,
לא לזכור את הכל, ולשרוף ת'ימים.
|
מתגעגעת אליך בטירוף,
יש דברים שפשוט לא עוברים עם הזמן
ונזכרת בך, איך היית עטוף בגוונים טהורים של כחול ולבן
|
תנו לו שנה...
להבין את עצמו, כי יותר מדי זמן שהוא חי
זה לא השתנה...
תנו לו לכתוב, על עוד מקום כמו חלום שיהיה בו רק טוב,
זאת אותה התחושה, הוא מצייר לו תמונה
בצבעים של ורוד, שני ילדים ואישה,
הוא עוד יצליח לשרוד, או ימות מבושה.
|
בשעות של בדידות,
הוא לא מוכן לחיות בשביל למות,
וחושב, למה כל זה כואב לו?
למה זה קורה?
בשעות של בדידות,
הוא שוב נלחם במציאות.
מלטף את האקדח שלו,
ובעצמו יורה.
|
תגיד, לאן נעלמת?
ואם כבר הספקת בכלל להגשים
את מה שחלמת?
מוזר שאתה לא זוכר אנשים
|
תגיד לי שאתה אוהב את עצמך
ואולי הרבה יותר ממני
|
ואני מקווה, שתיהי שמחה לבד,
תחשבי עליי ואז, תזכרי שאף אחד,
לא אוהב אותך, לא רוצה אותך, לא הורג אותך
כמוני מתוקה..
|
הוא קם בצהריים ושתה חצי כוס מים
לא הצליח להרטיב את הגרון ושוב נרדם
בחלום שלו צבעו לו בירוק את השמיים
יתושים טיפשים קינאו בו, מצצו לו את הדם
|
תישאר איתי...
אני צריכה אותך, אם
אתה צריך אותי...
נוכל להסתדר ביחד בעולם,
ומה יאמרו כולם?
כבר לא איכפת לי..
|
על מה את חושבת, כשאת שוכבת במיטה?
ואל תגידי שזה לא מפריע לך, כשהוא עכשיו איתה.
בזבזת חמש שנים דפוקות על קשר, כשידעת שאין תקווה,
ואל תגידי שזה לא חסר לך, שיתנו לך אהבה.
|
תתעורר, יש עוד מישהו שרוצה אותך נושם,
יושב ליד מיטה ללא תקווה, מכתב פרידה רושם
זה לא עובר, קול חנוק אומר שזה עומד להיגמר,
איתך, שעוד תהפוך להיות לי למלאך שומר.
|
לפני שהסוף מגיע החלטתי שהגיע הזמן לכתוב לעצמי רשימה
שבה יהיו כל הדברים שלא הספקתי לעשות.
|
הנה 10 דברים שעשיתי, שאני מצטער עליהם עד היום
וממליץ לכל הקורא את זה, לא לעשות אותם...
|
המוות בא בשש
לקחת אותי, לא היה לו זמן לחכות.
בשש וחמישה הוא כבר היה צריך להיות אצל מישהי אחרת, מיוחדת,
אותה אחת שהזמינה את המוות איתי...
|
וזה לא נכון לנתח הכל,
כי אני בעצמי כבר מזמן לא יכול,
להבין את כל זה, לפרש ת'מילים
את מה שכתבתי אמרו הסמים.
|
אז יש לך נטיות התאבדות,
יש לך נטייה להרס עצמי
לא נורא נועם גונן, יש לך עוד הרבה דברים אחרים...
תחיה עם זה בנאדם...
או שתמות בגלל זה.
|
אל הארכיון האישי (196 יצירות מאורכבות)
|
|
"אני שונא
חרקים."
גריגור סמסא. |
|
