|
"נעם היא
היא כמו ילדה קטנה שמחכה שימשכו לה בחוט הזה שהיא כל
כך מפחדת למשוך בו לבד. מלאת אג'נדות ומחשבות
פסימיות על עולם חיובי היא יושבת בנקודה שלה
ומתפוצצת מכעס בכל פעם שמישהו מעז להתקרב ואז לוקח
צעד אחורה. כי היא בחורה נעם, היא בחורה שמאד איכפת
לה מהכל ובו בזמן לא איכפת לה יותר מדיי משום דבר,
היא עושה הרבה ובסופו של דבר אם לומר את האמת יש לה
נטייה לחזור לאותה נקודה. היא צריכה תעסוקה נעם היא
מחפשת תעסוקה בנרות והיא נוטה להתנהג כמו ילדה
מפונקת שרוצה הכל אבל לא באמת יודעת מה היא רוצה.
נעם היא בחורה שמפרקת מהר יותר משהיא מצליחה
להרכיב.
אבל היא אדירה נעם.
באמת, לא הייתי אומרת את זה על כל אחת, ויותר מזה,
לא הייתי כל כך דואגת לכל אחת. היא מזכירה לי אותי
בהרבה שטויות והרבה מילים והרבה שתיקות ועוד כמה
פסקאות, פה ושם,
והיא
מאמינה שברגע וימשכו לה בחוט הנכון הזה הכל יראה
אחרת. הכל יהיה כמו שהוא אמור להיות כמו בסרטים כמו
בראש שלה כמו שאמרו לה שהכל יהיה. זה הכל בראש של
נעם, את תראי הכל עוד יהיה פחות או יותר בסדר."
(ענבל עזרן)
האמת שבצורה שבה אדיסון נוטה לספר דברים אתה לא ממהר לשאול
עוד. אתה הכי רוצה לשמוע. זה מה שיפה באדיסון. בנוסף על השיער
שלה או השפתיים או הרגליים. אתה תמיד רוצה לשמוע. אבל בצורה
שבה אדיסון נוטה לספר דברים אתה לא ממהר לשאול עוד. אתה מחכה
שזה יצא לבד.
|
אוולין לא מבינה שהעולם קשוח מדי לאחת כמוה. שאחת כמוה, כזאת
אוולין כזאת, צריכה לעשות מאמץ קצת יותר גדול מהאחרים.
|
תשבי תשבי זה יקח זמן, הוא הוסיף, סססעמק. אחר כך השתיקה
המבלבלת כבר חילחלה עמוק לתוך ספות העור המטונפות ולא היה שום
דבר לעשות נגד זה.
|
הוא ניסה להיזכר בעצמו בגיל הזה. עובד בשתי עבודות בשביל להביא
כסף להורים. בונה בניינים ביום ומפנה שולחנות בלילה. הוא נזכר
בבת של הטבחית באחת מהמסעדות העלובות שעבד בהן. היה לה עור עבה
וחלק, וריח חם כמו של מאפייה.
|
אבל הוא אש קטנה, איידן, הוא אש קטנה, ואם תנשפי חזק הוא רק
יכבה וילך להאיר במקום אחר.
|
ואז כאב לה רק קצת, אבל היא נאנחה כמו שהוא אוהב, ואז הוא לחש
לה באוזן כמו שהיא אוהבת, ובסופו של דבר כשהיא הגיעה להסכמה עם
הגוף שלה כל מה שעבר לה בראש היה כמה שלא אכפת לה מה יקרה מחר.
|
אלן היה מצליח לראות איך משהו נגמר עוד לפני שהוא התחיל. הוא
היה כותב על רגעי נצח ועל קדושת הפעם הראשונה. הוא היה מנגן
אותה. אלן היה מלחין ומנגן אותה. הוא היה מתיישב על האדמה הזרה
והקפואה שבמרחק עשור ממנה ומנגן אותה בשעות הקטנות ביותר של
הלילה.
|
אמריקוס היא ילדה מתקלפת עם זיכרון של פילה היא חוזרת הביתה
מתיישבת בחדר והעיניים שלה תדמיינו כוסות זכוכית מתנפצות על
הרצפה במסעדה הן מתנפצות על הקירות היא מרגישה בגרון כמו
חתיכות ציפורניים היא חצי מה שהיא הייתה וחצי מה שעוד לא קיים.
|
את הרגעים שבין לבין אנאבל לעולם לא זוכרת. היא זוכרת את
התהייה המנפצת חלומות שלה, לפני המראה, עירומה לגמרי. היא
זוכרת אותה כי היא סוג של הבטחה, של חוסר שפיות, של טעות
מלחיצה, של אובדן.
|
באיזה שהוא מקום הוא יודע שהוא קצת דפוק, אבל כל עוד התדמית
שלו נשארת יבשה הוא לא מפסיק, וזה גורם לו להרגיש טוב עם עצמו.
|
ארט מסתכל על עצמו מסתכל במראה ומה שהוא רואה מבפנים ומה שנגלה
לעיניו לא תואם בכלל. זה לא שהמראה שלו סותר את האופי שלו, כי
בנקודה הזאת זה דווקא די מדוייק. זה פשוט שהוא היה נורא רוצה
להיות סוג אחר של בן אדם וכשהוא עושה חושבים על מי שהוא כרגע,
הוא מבין שהוא ל
|
אריק לא עושה סתם, אריק תמיד פוגע. "בעיטה חופשית של אריק זה
95% גול," וזה רק מה שהחברים הטובים שלו אומרים. מי שמכיר את
אריק יודע שהוא לא מתאמץ הרבה, שזה בא לו בטבעיות, שאין מה
לעשות אבל הוא כזה, ושזה באמת לא סתם, ושמי שממעיט מערכו סתם
מקנא.
|
"הגוף שלך עשוי מתשעים אחוז מים," "שבעים לא?" אני מתקנת.
"שבעים, תשעים, הרוב מים. כשהירח כל כך קרוב את יודעת מה הוא
עושה לים. הגאות והשפל? תתארי לעצמך מה קורה לך בגוף, אם את
שבעים אחוז מים."
|
אנחנו תמיד מכינים תחפושת לפורים הרבה לפני החג. ככה תמיד אני
מצליח להשקיע ולמצוא את כל מה שאני צריך בחנויות. אמא אומרת
שברגע האחרון נשארים רק האביזרים שאף אחד לא צריך. ובגלל זה יש
את הילד הזה מהבית ספר שלי שמגיע כל שנה עם פאה מוזרה ואף
מפלסטיק, ואומר שהוא
|
בן אדם אוכל את עצמו לפחות פעם בשבוע. הדוגמה הכי שכיחה היא
לאחר פליטת פה שלא במקום, או בחירת מילים גרועה. במקרה שכזה
מהירות האכילה היא הרבה יותר מהירה, אפילו רק דקה שתיים. אבל
הסדר לא משתנה. בן אדם לא בוחר את הסדר. הסדר נקבע לבד.
בטבעיות. בתדירות שבן אדם א
|
"עוד ראיות," אני מסננת מתחת לנשימה ועוצמת עיניים חזק. על
המסך השחור הזה שמאחורי העפעפיים שלי מתחיל לרוץ הלילה האחרון.
אני פוקחת אותן מהר. השמשה הקדמית מקושטת טיפות ומאחוריהן אני
רואה יום חדש. עם זה אי אפשר להתווכח. היום הזה התחיל ואני
כאן, שוב, כאילו עונה
|
אלפונסו אקרא לך
חי ונושם בין קירות חדריי
במרוצת השנים
דוהר כסוס הרבעה
|
אתה ואני
עם מפה על שולחן ושנת צהריים
כמו ש
אומרים שצריך לחיות
|
אם היו לי מילים אז כבר הייתי מזמן
אבל אסור לי לחשוב
|
בחלומות שלי עליך
אתה מוחשי עד לרמה ש
אפילו כאב
לא יכול לתאר
|
תבוא אלי על ארבע
מוכן ומזומן להכנס אחד
לצאת אחר
|
אני רוצה את זה
ואותך בחולצה סגולה בשבת בבוקר
רק אחרי שתשים לי אמת בכיסים
|
אני שוב לבד במיטה
הבעיות נכלמות אל מול אדי הנעורים שמשספים לי את הדעת
|
האידיוט ישב בצד
ובכה על דברים רבים שנשפכו
על הדמעות שהוא שופך
אף אחד לא בוכה
|
על חרדות וסיוטים ונבואות שמגשימות את עצמן
|
אני מתחננת לאלוהי הבלוז שתכתוב עלי שיר
אני מתחננת לאלוהי הפיזיקה שתבין שאתה נמשך רק אלי
אני מתחננת לאלוהי ההומור שתתעורר מזיע
ותתיישב במיטה
|
חס וחלילה חס ושלום שלא תמעד לתוכי ולא תדע איך לצאת
|
כואבת
כל פעם
כאילו היא הראשונה
|
אני חושבת שצריך לדבר על זה
אני ממש סבורה שצריך לדבר על זה
אתה יודע מה, לא נדבר על זה
בוא נעשה את זה
|
תנוחה יותר נוזלית מזאת יצטרכו להמציא
קטונתי מלכתוב עליך
לא היה לי זמן
ואמצעים
|
ואין כאן ולו מקום אחד קטן
פינה חשוכה לוויכוח או
נגיעה רכה של ספק.
זה שקוף וזה ברור וזה מובן מאליו
|
עזוב אותך הכל
מספרים בעמדת מחשב
ואנשים עם טלפונים שבורים או חבילות לא מספקות
החבילה שלך מספקת מספיק
|
לעת עתה
אתה
עוטה אותה
כמעטפת.
|
שום דבר לא משנה בינתיים
אני שמה זין
פי, כמה קל להתחבא מאחורי עיניים כחולות
|
לזיין לך את הצורה
לשרוט לך את החיים
ולא לרצות לראות אותך יותר
|
בצורה שבה
עלים מונחים על עצים
ונושרים לאדמה
|
אני מבטיחה לך
אם תיפול עלי
להחזיק אותך כזאב על גבי
בעיני סערות למצוץ מדמך
|
והיו לילות קיץ בעיר
קפואים מרוב שלא היית
|
אני נותנת לך בלי להלקות
רק נותנת
תיקח
רק תיקח
|
תתפשט ותעמוד מולי
עירום
ותענה לי על כל שאלה ושאלה
שאזרוק עליך ממרחקים
ותהומות
ושנים
|
לאט לאט החדר סביבי נמס. כל הצבעים מתערבבים יחד ונוזלים על
הרצפה. קל לי לשקוע בתוך כל זה. קל לי להיות חלק מתוך הציור
הזה. אם אמס אולי ימסו גם כל המחשבות. אולי ימסו כל התחושות
וכל הכאב ראש הזה.
|
כשמתרגלים לדבר מסויים הכל מרגיש פשוט יותר. אתה כבר לא טורח
לשאול שאלות, כי אתה יודע שלא תקבל תשובות. ועם הזמן כבר פחות
אכפת לך.
|
יש חלק נורא יפה על כביש שש שנראה כמו ארץ אחרת. אחרי הגשם
השמיים ממש בהירים ואת העננים מייבאים במיוחד מתוך ציורי שמן.
אם מושכים חוט לא נכון כשעומדים מול תפאורה שכזאת, הלב נשבר.
|
יש שמועות. על איך שהבתולה הכי גדולה היא זאת שהמציאה את הסקס.
|
גרייס הגיבור היה פחדן גדול. הוא היה מזיין כמו חיית טרף אבל
בליבה שלו היה פחדן.
|
והביקורות יהיו טובות. וידברו רק עליך, ועלי.
|
|
|