|
נולד לא מזמן, אבל מרגיש כאילו הוא מתייבש על העולם
הזה זמן רב. מפוצל בין שתי ארצות: ארצות הברית, ארץ
האפשרויות הבלתי מוגבלות לבין ישראל, ארץ קודש
וטוהר. כותב פעם בחודשים רבים סיפור קצר חסר משמעות
או שיר מלנכולי ומשעמם ומחזיק מעצמו אמן. נעים מאד,
נעם.
מוחי פעל שעות נוספות, דמיינתי אותנו מתחתנים, בחתונה ראיתי את
ההורים שלה ואת הדודים ואת האחים ואפילו את סבא וסבתא שלה מצד
אמא, כי סבא מצד אבא מת בשואה, וסבתא מתה מסרטן ריאות כי היא
עישנה איזה שתי חפיסות פרלמנט לייט ארוך ביום במשך שישים וחמש
שנים.
|
פעם שהלכנו היא אמרה לי שהיא שונאת דוסים, ושהם הורסים את
המדינה. "אם את רוצה אני יכול להרוג אותם, את כולם, אני יכול
לנקות את המדינה הזאת מדוסים, לא ישאר כאן אפילו אחד" אמרתי לה
ברצינות האופיינית לי.
|
שיערה השחור היה אסוף בקוקו, ואור הירח נתן ניצוץ יחודי לעיניה
החומות. היא סיפרה בדיחה ארוכה על רבי שהולך לחפש את סוד
החיים.
|
אצבעותיו בעלות הגוון האפרורי סגרו על סיגרית "ווינסטון"
מקומטת מעט, שרופה עד החצי. הניקוטין הושקף בצבע כתום דהוי דרך
הפילטר של הסיגריה. הוא קירב את אותה ווינסטון לפיו, כאשר נגעה
בשפתיו הקטנות עברה בו מן הרגשת חום מסויימת שלא הכיר בעבר.
|
"קארפה דיאם" אמרה לו אמו ונשקה על מצחו לשלום, דמעה נזלה לה
לדרכה בין הקמטים על פניה באיטיות, עד שהגיעה לסנטר, וממנו
נפלה בעדינות.
|
|
|
חכם אחד אמר:
"אנשים הורגים
צפרדעים סתם,
והם לוקחות את
זה ברצינות" |
|
