|
בואי אספר לך סיפור על אהבה
ועל מה בכוחה לעשות
אגדה דמיונית בת אלף שנה
מסופרת שנים ודורות
|
אישה בלי פרצוף
בלי שם, בלי גוף
אהבה מטושטשת
ניצוצות של טירוף
|
בקידה קטנה לפנים
מודה הזמר על ההקשבה
והגיטרה, היא תשמח בתיבת התהודה
|
כשאני צוחק
אני שוביניסט
את מנחשת אותי
ויש לי חשק לעוד
|
האמנות שלי רציונלית
והרציונל אמוציונאלי
אז מה נשאר לי?
קורא את עצמי לדעת...
|
איך היופי משקר
ואתה משתכר
אנחנו התקווה והכאב
הציפייה והאכזבה
|
אני אוהב
ליפול אל תוך עינייך ולשכוח את עצמי
להיכנס אל תוכך באמת
לדמיין שזה אפשרי
|
הוזה את פנייך, חוזה תנועותייך, אוחז בידייך ונושק לשפתייך.
מלטף לחייך, עוצם את עינייך - אני בא אלייך.
|
צוחקים ומדברים
מסתכלים בעיניים
ואז בשנייה
את הכל את מחריבה
|
אני קורא לעננים שיתאספו
וירעמו בקולי קולות
אני קורא לכוכבים שיפלו
כמה עוד אפשר לחכות
|
צוחק, קופץ, בא, הולך
מציק, מצחיק, נוגע, הופך
|
אש בינינו, אש בלבנו
אש ואנחנו שנינו...
עכשיו לבד.
|
אני ניגש אליה בצעד מהוסס
מציג עצמי בנימוס, מציע לה לשתות
בחצי חיוך של מבוכה
ועיניים מבריקות
|
אמרתי כל מה שהיה לי
בעצם,
מעולם לא היה לי מה לומר
|
רק שימי לב
גברים זה לא תחביב
ברוכה הבאה לתל אביב
|
איש בחליפה
הציע שאמכור לו את הנשמה
אני מקווה שאת יודעת
לא הייתה לי כוונה
|
מה עשית אדם
הרי אמרו לך לא לגעת
למה נגעת בעץ
למה התפתת לדעת?
|
דמייני לך אדם הולך שפוף, לאורך מדבר רחב-ידיים
דמייני לך שאין לו מחסה, וכמה הוא צמא למים.
|
דניאל זה לא יפה
ככה לא מתנהגים
תלעס בפה סגור
תקפיד על נימוסין
|
האמת שהיתה קפואה
מפשירה מפסגות ליבך
קולך רועד אותה בשקט.
|
והרגעים האלה בדיוק
מסמנים לי שהגיע הזמן
להמשיך בדרכי
הירח המלא יכוון אותי לאן
|
אני רץ לעבר המיליון
כמו עכבר על הליכון
כי הכול אפשרי
וקל לחיות נכון...
|
הדוכסית מאנגליה
בשמלה פשוטה
מחייכת למשמע שיר ישן
|
בכל אחת ואחת ההבטחה הכזיבה
שקר מתוק חשף אמת צורבת
רק בך צור עיני ההבטחה התקיימה
רק בך מכולן עודנה מתקיימת
|
את אומרת שאני מדבר הרבה
וקשה לך לעקוב
אני אקצר. תקשיבי טוב:
|
במפרץ תשוקתך
לחופך הרטוב
עוגנת ספינתי
|
חומת השקט נפרצה.
חיילי הקול הצלולים
מחייכים אלי בקריצה,
זו הפלישה ממאדים
|
זה יהיה השיר שלך
כי הכל שלך - אני שלך.
|
את עומדת מולי עוטה שריון אדישות
וחרב בוהקת ומלאה נחישות
|
אני שוכב איתך
אבל אחרי שאני גומר
זה יושב לי בראש
ששכבת עם מישהו אחר
|
לפעמים את מפחידה אותי
איך טרפת את החיים
יש בך משהו מפואר
כשאת זועמת אהבה
|
זיכרונות מהיום הראשון
איך הכול נראה נכון
שמש וים
וצ'ייסר ראשון חינם
|
איך לא שמעת זעקה של ילדה, אלוהים
שהפכה בלילה שחור לאישה, בלי להסכים
|
חיים בשישה טעמים
אני בולע מהר
ומעכל לאט
|
ואולי רק התבלבלתי
והחלום הוא מציאות
אז אפשר להרגע
החיים הם רק סיוט
|
עומד יחף על כל הטעויות
אין ספק, הוטענו
ספרי ילדים על נסיכים וממלכות
נסיכים וממלכות... מעבר להישג ידנו
|
אני אין לי סיבה
ולא תכלית או כוונה
אך האדם הזה שיושב לו שם,
שאל אותו מה תפקידו בעולם...
|
בשירי האהבה שלי
יש יותר מידי סימני פיסוק
והשירים הארוכים שלי
מעלים בך פיהוק
|
כל חיי הייתי עלה
ואת היית רוח אוהבת
מעתה אני גזע
ואת רוח נושבת.
|
כשאני עצוב את כל כך יפה
נפשי נפתלת סביב שלך
בנסיון עקר להרוות את החשש
קורעת תחת הפחד נוגעת לרגע
|
והנה שוב אתה מולי
עשרים שנה אחרי
החולצה מגוהצת
ומשהו במבטך שונה
|
לדבר לאט
לדבר בשקט
לדבר כאילו כל מילה נחשבת
|
אל תאמיני למילים
הם כולם עבדים
לכסף שהם עושים
לאלוהים שהם עובדים
|
רוחות של תשוקה וכמיהה לדרור
עוד יפילו מגדל שנועד רק לגדול
וגשם עצוב מטפטף במקצב
של קינה על מלכה וארמון נעזב
|
מה לי ולעץ
הוא שואף לשמיים
ואני לאדמה
|
את חמה מאש וחזקה מיהלום
חלקלקה כמו שמן, חמקמקה מחלום.
את אומן האשליות והפנטזיה המינית
את מלכת התמימות והסחיטה הרגשית.
|
אני מקדיש לך את כל השירים
שלא יכתבו לעולם
אני מקדיש לך את כל הרגעים
שהיו... ואינם.
|
כל הפעמים ששכבנו
לא גמרתי אפילו פעם אחת
לומר לך את המשפט
"אני אוהב אותך... רק קצת"
|
בלי מחויבות
ובלי הבטחות
כועס בלי להסביר
כאילו חסרות לי סיבות
|
מחד הלב אוסר עלי להתפשר
מאידך הראש מורה לי להסתדר
ואני בלבטים מתרוצץ כעכבר
בינינו... אני עוד לא מאושר
|
אני מאשים את הקוארבו
מי צריך טיעון הגיוני?
מתנדנד בין דמעותייך
חמוש בנרקיס וצדק אלוהי
|
אתמול נשבר ספסל התמימות
בשדרות חיים, פינת רחוב המציאות
|
פגישה מקרית ברשת מתוכננת בקפידה
ופרסומת שקופצת - אהבה בהזמנה
|
אני לא יודע עוד כמה זמן
אוכל לאהוב אותך לנצח...
|
עולם של חוקים וסדר עליון
עולם על חיילים מגולפים בעץ אלון
צבא מלכותי מסודר שורות שורות
עומד איתן וממתין לפקודות
|
יושב בחדר חשוך להסתתר מהשדים
כל החלונות סגורים. רק רסיסים של אור ניתזים
פעימה אחר פעימה, עולה אורו של יום
פנים עצובות במראה, ממזגות מציאות וחלום.
|
כן, כשאני אזדקן ויהיו לי נכדים
גם אני אפליא בהם בסיפורים
על פרוזאק בבוקר מקיאטו ועיתון
ועל העומס הכבד שהיה באיילון
|
כל כך הרבה דברים רציתי
אבל כבר לא אהיה
השלמתי עם הכל
אז למה אני עדיין מקווה?
|
אתה מדבר על שומרים בלבן
ודמיון חזק ומסוכן
הכדורים עוזרים אתה מעיד
אבל עדיין יש עוד זמן
|
אני ניגש ונעמד מולה. מאחורי נפערת תהום עמוקה
הפחד מתעבה לעגלי זיעה קרה על מצחי
|
תני לי להניח את הראש על הברכיים
לטפי נא את פני, עצמי לי את העיניים
לחשי לי סוד בשקט, שיהיה לי כעדות
נקודת מכוון בוהקת לחזרה מהבדידות
|
|
|
אני פה הפעיל
ואתם כולכם סתם
סבילים!!
עובדיה מלמד
לשון. |
|
